ע"פ 6026/06 מדינת ישראל נ. דותן כהן

השופט א' א' לוי:

המשיב נהג ברכבו בעקבות רכב אחר בו נהג המתלונן. לפתע דמם מנוע רכבו של האחרון, ודרכו של המשיב נחסמה. נראה, כי עניין זה עורר את זעמו של המשיב, ובעקבות כך הוא ניגש למתלונן והכה אותו באגרופים בפניו. כתוצאה מכך נפלו מפיו של המתלונן שיניו התותבות ונגרמו לו חבלות בפיו. בשלב זה הצליח אחד העוברים ושבים להניע את רכבו של המתלונן ולהזיזו, ואז ביקש המשיב להסתלק מהזירה. המתלונן החליט למנוע זאת עד לבוא המשטרה, ועל כן הציב כסא עליו ישב וחסם את דרכו של המשיב. זה האחרון לא נותר חייב, החל בנסיעה, פגע במתלונן עם רכבו, וגרם לו לחבלות ברגליו.

המשיב הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשע בעבירות אחדות: חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, הסתייעות ברכב לביצוע עבירה, ונהיגה ללא רישיון רכב תקף וללא תעודת ביטוח. לאחר שלבית המשפט הוגש תסקיר של שרות המבחן והצדדים טענו לעונש, נגזרו למשיב 12 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 5000 ש"ח. כמו כן, הופעל מאסר על-תנאי בן 8 חודשים שעמד נגד המשיב, מחציתו במצטבר, כך שבסך-הכל על המערער לשאת ב-16 חודשי מאסר.

בערעור שבפנינו מלינה המדינה כנגד קולת העונש. נטען, כי העונש אינו הולם את חומרת המעשים, ובמיוחד כאשר אלה מבוצעים על-ידי מי שכבר חטא בעבר באלימות ואף נשא בעונש מאסר.

ערעור המדינה בדין יסודו. המשיב חטא באלימות קשה כלפי נהג תמים, מתקדם בגילו, שכל "חטאו" הסתכם בכך שמנוע רכבו דמם לפתע. המשיב הגיב על כך בפרץ של אלימות, אשר עלול היה להסתיים בתוצאה קשה פי כמה. מי שנוהג כך מעיד על עצמו כי הוא מסוכן לציבור, והדברים נאמרים ביתר שאת נוכח העובדה שהמשיב אינו חוטא באלימות לראשונה בחייו, ובעבר כבר נשא במאסר בגין כך. ואם בכך לא די, הנה מתברר כי המערער ביצע את העבירות הפעם כשמאסר מותנה מרחף מעל לראשו.

נוכח האמור, ובתתנו דעתנו להלכה הנוהגת לפיה ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם, אנו מחליטים לקבל את הערעור, ולהעמיד את עונש המאסר בפועל בו ישא המשיב על שנתיים. יתר חלקיו של גזר הדין, ובכללם אופן הפעלתו של המאסר על-תנאי, יישארו על כנם, ומכאן שהמשיב ישא בתקופת מאסר כוללת של 28 חודשים.