ע"פ 6044/21 גהאד שהוואן נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה נ' הנדל:

מונח לפנינו ערעור על חומרת עונש המאסר שנגזר על המערער, בגין ביצוע עבירות של מעשה מגונה בקטינה. הערעור מופנה כלפי תקופת עונש המאסר – 60 חודשים – וסכום הפיצוי, שעומד על 75,000 ש"ח.

תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 שאף לייצר אחידות בענישה, אך לא סטנדרטיזציה שלה. הפסיקה הישראלית דוגלת בהחמרה בעבירות מין. כך ראוי. ברם, אין הדבר עומד בסתירה לבדיקה אינדיבידואלית של כל מקרה על פי נסיבותיו. יש "ציר", או "רצף", ביחס לחומרתם של מעשים ועבירות שונים, ועל בית המשפט לגזור את העונש ההולם בהתאם למיקומו של המקרה על רצף החומרה של המקרה. במסגרת זו על בית המשפט לשקול לא רק את נסיבות המעשה אלא גם את נסיבות העושה.

בענייננו, בהינתן המעשים, הפגיעה בנפגעת העבירה, ועברו של המערער – נכון לגזור על המערער עונש חמור; ברם, בשקילת מלוא התמונה, יש מקום להקלה מסוימת, כדי לעמוד בעקרון ההלימה בענישה. התוצאה חייבת להרתיע, הן ברמה הכללית והן ברמה הפרטנית. לכן, ההתערבות הערעורית לא תהיה ממשית כפי שביקש הסנגור.

סוף דבר, אנו מחליטים לקבל את הערעור, באופן שעל המערער ייגזר עונש מאסר לתקופה של 52 חודשים. יתר ההוראות בגזר הדין יעמדו בתוקף, דהיינו על פי הנסיבות אין לומר כי סכום הפיצוי שנגזר על המערער מצדיק התערבות.