ע"פ 6049/07 ערך מיחזור בע"מ נ. מדינת ישראל- הוועדה המרחבית לתכנון ולבניי

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בפתח תקווה ( השופט א' גולדס ) מיום 5.7.2007 שלא לפסול עצמו מלדון בעמ"ק 367/06.

1.

בבית המשפט לעניינים מקומיים בפתח תקווה הוגש נגד המערערים כתב אישום בו יוחסו להם עבירות של ביצוע עבודות בנייה ושימוש בהם ללא היתר, לפי סעיף 145(א) יחד עם סעיפים 204 ו-208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ). לאחר שהמערערים והמשיבה הגיעו להסכמה וחתמו על הסדר טיעון, הרשיע השופט גולדס את המערערים בהתאם להודאתם (ראו עמ"ק (פ"ת) 20122/03 הועדה המקומית לתכנון ובניה קסם נ' חברת ערד מיחזור בע"מ (לא פורסם, 18.7.2004) (להלן: ההליך הקודם )). בגזר הדין הורה השופט גולדס , בין היתר, על הוצאת צו הריסה ופינוי ועל הוצאת צו איסור שימוש לגבי המקרקעין בהם בוצעו עבודות הבניה (להלן: הצווים ). וזו לשון גזר הדין לעניין זה:

"ניתן בזה צו הריסה ופינוי המקרקעין למבנה שנבנה בלא היתר כאמור בכתב האישום. וכן ניתן בזאת צו איסור שימוש במקרקעין. הצווים יכנסו לתוקפם ביום 31.5.2005".

2.

ביום 27.11.2006 הוגש לבית המשפט לעניינים מקומיים כתב אישום חדש בו הואשמו המערערים בעבירה של אי קיום צו בית המשפט לפי חוק התכנון והבניה (להלן: ההליך הנוכחי ). לפי הנטען בכתב האישום, המערערים לא קיימו את הצווים שניתנו על ידי בית המשפט בהליך הקודם.

בפתח הדיון בהליך הנוכחי, אשר התקיים ביום 5.7.2007 בפני השופט גולדס , העלו המערערים טענה מקדמית בה ביקשו את פסילתו של השופט מלדון בעניינם. לטענתם, נוכח טיבו של כתב האישום, ידרש השופט גולדס לפרש בגדרי ההליך הנוכחי את הצווים שנתן בהליך הקודם. לעניין זה הבהירו המערערים כי לגישתם נפל פגם בצווים שכן לא נקבע בהם במפורש מהו המבנה המסוים שיש להרוס. בהמשך לכך טענו המערערים כי אף לא צורפו אל הצווים מפה או תשריט. לפי הטענה, על מנת שהשופט גולדס יקבל טיעון זה יהיה עליו לקבוע כי בצווים אכן נפלו פגמים כאמור, ובכך ייאלץ הוא להודות בטעותו. משכך, נטען כי השופט גולדס לא יוכל להכריע בטענה מבלי שיקום חשש ממשי למשוא פנים.

מיד לאחר שנטענה על ידי המערערים עילת הפסלות, דחה בית המשפט קמא את הבקשה. בהחלטתו הבהיר בית המשפט כי בנסיבות העניין לא קם כל חשש ממשי למשוא פנים. עוד ציין בית המשפט כי לטעמו אף אין צורך להידרש לפרשנות הצווים בגדרי ההליך הנוכחי. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי, בו חזרו המערערים על טענותיהם. יוער כי בערעור שלפניי הוסיפו המערערים וטענו כי על עילת הפסלות הנטענת ניתן ללמוד אף מעצם החלטת בית המשפט שלא להפסיק את המשפט עד להכרעה בערעור שלפניי, וכך גם מאופן הנמקת החלטת הפסלות אשר לטענת המערערים לקתה בחסר.

3.

דין הערעור להידחות. הלכה היא כי "אין בעובדה ששופט דן בהליך קודם הנוגע לאותה פרשה, כדי להוות, כשלעצמה, עילת פסילה, אלא יש לבחון בכל מקרה לגופו אם נוצר חשש ממשי למשוא פנים" (ראו ע"פ 7968/06 סבן יעקב בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה קרית אונו (לא פורסם, 7.1.2007); עוד השוו, ע"פ 4228/02 שאמה שיווק ואיחסון גידולים חקלאיים בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה – מחוז מרכז (לא פורסם, 22.12.2002)). בהתחשב בכך, שוכנעתי כי בנסיבות העניין אין כל עילה לפסילת בית המשפט. בקשות מטעם בעלי דין להבהרת פסק דין מוגשות לבתי המשפט על דרך השגרה, ולרוב מכריע בבקשה המותב אשר נתן את פסק הדין. בקשת הבהרה מסוג זה הינה בקשה טריוויאלית, אשר שופט מקצועי יכול להכריע בה באופן אובייקטיבי מבלי שדעתו תינעל. המקרה שלפניי דומה לכך. אף אם יתכן, ומבלי לקבוע, כי השופט גולדס ידרש לפרשנות הצווים שניתנו על ידו בהליך הקודם, הוא יוכל לעשות כן במקצועיות, ומכל מקום אין לומר כי מעצם הידרשותו האפשרית של בית המשפט לפרשנות הצווים שהוא נתן קמה עילת פסלות והשופט מנוע מלדון בעניין. המערערים לא העלו נסיבות נוספות העשויות להראות כי דעתו של השופט גולדס ננעלה עד כי לא יוכל הוא לדון בעניינם, ולפיכך באתי למסקנה כי לא קמה כל עילה לפסילתו. בהמשך לכך יודגש כי לא מצאתי כל פגם באופן ניסוח החלטת הפסלות נשוא הערעור שלפניי, ולכן אף בטענה זו של המערערים אין כדי להביא לפסילת בית המשפט.

אשר-על-כן, החלטתי לדחות את הערעור.