ע"פ 605/07 מדינת ישראל נ. לירן אלימלך

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בתל-אביב מצא את המשיב, על פי הודאתו, כמי שביצע מספר מעשי עבירה. בתאריך 15.4.06 הוא גנב תוכי מבית בהרצליה. בתאריך 19.5.06 הוא ניסה לשדוד בעל חנות מכלת תוך איום בסכין. כחלוף חודש הוא חטף מידיה של אישה את תיקה שהכיל כסף מזומן, דרכון, 2 טלפונים ניידים ומסמכים שונים, תוך שהוא מאיים עליה בסכין ומפילה ארצה. לבסוף, ביום 29.6.06 הוא נמצא מחזיק בסם מסוכן מסוג חשיש ו- MDMA לצריכה עצמית. בגין כל אלה הורשע המשיב בעבירות של הסגת גבול, גניבה, שוד מזוין, החזקת רכוש חשוד כגנוב, והחזקת סם, ובהמשך הושתו עליו 15 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, והוא חויב לפצות את קורבן השוד בסכום של 5000 ש"ח.

הערעור מופנה כנגד קולת העונש.

חרף גילו הצעיר (יליד שנת 1986) הספיק המשיב לצבור 14 עבירות קודמות חלקן בעבירות רכוש, ואחרות על פי פקודת הסמים המסוכנים. אולם גם מעבירות אלימות הוא לא משך את ידו, ותעיד על כך הרשעתו בתקיפתה של אמו והאיומים שהשמיע כלפיה, עבירות בגינן הואנ נדון בחודש דצמבר 2006 ל-4 חודשי מאסר בפועל וכן הופעל מאסר על-תנאי שעמד נגדו.

מתסקיריו של שרות המבחן עולה, כי בין הגורמים שהביאו את המשיב לביצוען של העבירות, מצויה גם התמכרותו לשימוש בסמים מסוכנים. ברם, הוא לא גילה עד כה רצון של ממש לגמילה, ובכך לא חל שינוי גם לאחר כליאתו. נהפוך הוא, בתסקירו האחרון של שרות המבחן הובעה הדעה כי מדובר במי שאימץ את העבריינות כאורח חיים, והנו חסר תובנה ומודעות באשר לחומרת מעשיו ופגיעתו באחרים.

נוכח כל אלה, אנו סבורים כי ערעור זה בדין יסודו, באשר העונש שהושת על המשיב הנו מתון. עבריינותו הנמשכת, החשש הממשי כי ישוב לסורו, והעובדה כי לא ניכר שינוי כלשהו באורחותיו, כל אלו מחייבים החמרה בעונשו. אנו מקבלים אפוא את הערעור, ומאחר ואין זו דרכה של ערכאת ערעור למצות את הדין עם נאשמים, אנו מעמידים את תקופת המאסר בה ישא המשיב בפועל על 24 חודשים בלבד. יתר חלקי גזר-דינו של בית משפט קמא, יעמדו בעינם.

נראה לנו כי טוב יעשו שלטונות הכלא, אם ימצאו דרך לשלב את המשיב בתהליך גמילה מסמים, ככל שהוא יביע רצון לכך, הואיל ונראה כי בהעדר טיפול קיימת סכנה של ממש כי הוא ישוב לחיי פשע.