ע"פ 606/13 אליהו חכמון נ. מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט כ' סעב ) בת"פ 21206-01-12 מיום 16.12.2012, שהרשיע את המערער, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירת שוד, עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), ודן אותו לעונש של 24 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. כמו-כן, חויב המערער בפיצוי קורבן העבירה בסך של 3,000 ש"ח. הערעור מופנה נגד רכיב המאסר בפועל בלבד.

1.

על-פי עובדות כתב האישום בו הודה המערער, ביום 13.12.2011 בשעות הצהריים הגיע המערער לסניף של בנק הדואר במעלות. המערער ניגש לדלפק והגיש לפקידת הדואר פתק עליו רשום "זהו שוד סימי את כל הכסף בשקית אתם מבוטחים אל תעשי טעות ולא תיפגיע" (הטעויות במקור, ע.א). המערער הורה לפקידת הדואר מספר פעמים למסור לו את הכסף וכן איים עליה כי יוציא אקדח. בהמשך לכך, הפקידה מסרה את כל הכסף שהיה מצוי בקופה למערער. מדובר בסכום אשר נע בין 4,000-3,000 ₪. המערער נטל את הכסף ועזב את המקום רק לאחר שנוכח כי בקופה נותרו אך מטבעות.

2.

ביום 19.11.2012 הוגש לבית המשפט קמא תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של המערער.

מהתסקיר עולה כי המערער, בן 40, נשוי ואב לשלושה ילדים, נקלע לחובות בעקבות משבר כלכלי, בגינו נדרש למכור את חלקו בעסק אשר היה בבעלותו. למערער עבר פלילי בגין שלוש עבירות. שירות המבחן העריך כי קיימת הסתברות להישנות התנהגות מפרת חוק מצד המערער, נוכח ההתרשמות כי התנהגותו מתאפיינת באימפולסיביות וכי המערער מתקשה ליטול אחריות על מעשיו. שירות המבחן בא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער, אך לצד זאת המליץ כי המערער יוותר בפיקוח שירות המבחן למשך 18 חודשים, וכן כי יוטל עליו עונש מוחשי שניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות.

3.

בגזר דינו הדגיש בית המשפט המחוזי את חומרת העבירה שביצע המערער והעונש הקבוע לצידה. הוטעם כי ביצוע העבירה פגע בזכותם של עובדי הבנק לחוש "ביטחון ושלווה" במקום עבודתם, בעוד שתכליתה היא לעשות רווח "קל", על-ידי בחירה ביעד בדמות סניף בנק דואר, הנעדר אבטחה. עוד הוטעם כי במקרה דנן יש לשקול לחומרה את התנהלות המערער ואת אופן ביצוע העבירה, המלמדים על תכנון מוקדם, וכי אין בעובדה שמדובר בסכום כסף נמוך יחסית כדי להפחית מחומרה זו. לצד זאת, בית המשפט קמא התחשב בהודאתו של המערער ובעובדה כי תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו בא בהמלצה טיפולית ושיקומית. בית המשפט עמד על כך שהמערער השתלב בעבודה לאחר ששוחרר למעצר בית, ומעסיקו העיד עליו כי מדובר באדם אחראי ומסור. הודגש כי משפחתו של המערער הביעה נכונות ורצון ללוות אותו בתהליך שיקומו ולהשקיע את הזמן הדרוש לשם כך. מעבר לכך, בית המשפט בחן את נסיבות ביצוע העבירה וציין כי להבדיל ממקרי שוד אחרים, לא נעשה במקרה זה שימוש באמצעי אלימות או בנשק.

על בסיס מכלול שיקולים אלו, לצד המלצת שירות המבחן, גזר בית המשפט על המערער עונש של 24 חודשי מאסר בפועל ו- 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, לבל יעבור עבירה מבין העבירות בהן הורשע או עבירת אלימות שהיא פשע. בית המשפט הורה על חילוט סכום בסך 5,000 ₪ אשר נמצא על גופו של המערער, מתוכו יועבר סך של 1,000 ₪ לפקידת הדואר, וזאת בנוסף לסך של 2,000 ש"ח שנפסקו לה כפיצוי.

מכאן הערעור שבפנינו.

4.

יצוין כי ביום 9.10.2013 הוגש תסקיר משלים לקראת הדיון בערעור. התסקיר מתבסס על מידע שהתקבל מהשרות הסוציאלי בבית הסוהר "כרמל", שם מרצה המערער את עונשו. נמסר, כי לאחר שנמצא שלמערער ישנה בעיית סמים הוא הופנה לטיפול במחלקת הגמילה בבית הכלא, אולם לבקשתו, עזב את התכנית. צוין כי המערער לוקח חלק בקבוצת טיפול "משמר" אולם ניכר כי הוא אינו מכיר בקיומה של בעיית הסמים ואף מסרב להשתלב בתכנית גמילה בשנית. כן צוין כי המערער אינו יוזם קשר עם הצוות הטיפולי מלבד פניות קונקרטיות בעניין תנאי מאסרו.

5.

המערער משיג על חומרת העונש שנגזר עליו וטוען כי בית המשפט קמא נתן משקל מכריע לשיקולי "גמול והרתעה", כאשר בנסיבות העניין ולנוכח האמור בתסקיר שירות המבחן, ראוי היה ליתן משקל רב יותר לשיקול השיקומי. כך, לא ניתן משקל לנסיבות המקלות שאפיינו את האירוע נשוא כתב האישום, אשר עניינן בעובדה כי המערער לא הצטייד בנשק ואף לא נקט באלימות במהלך האירוע. עוד נטען כי בית המשפט קמא לא ייחס משקל לנסיבותיו האישיות של המערער נוכח המשבר הכלכלי והזוגי שפקד את משפחתו, אשר לטענתו, הביא ל"הסתבכותו" באירוע דנן. נטען כי העונש שהוטל על המערער הינו "מופלג בחומרתו" ביחס למקרים חמורים יותר בהם דובר על תקיפה כחלק מאירוע שוד. לבסוף, צוין כי המערער הוא אדם צעיר, ללא עבר מכביד, אשר שוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים ואף הותר לו לצאת לעבוד. כן צוין כי המערער הודה בעבירה המיוחסת לו, הביע חרטה כנה על מעשיו ונכונות לקבלת עזרה במסגרת הליך טיפולי.

6.

המשיבה טוענת כי העונש שנגזר על המערער הולם את חומרת מעשיו. הכרעת הדין בעניינו של המערער ניתנה בטרם נכנס לתוקפו התיקון לחוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012, ועל-כן לא ניתן ללכת במתווה שהוצע על-ידי בא כוח המערער, לעניין מתחם הענישה הראוי בנסיבות דנן. נטען כי גם בהתעלם מעברו הפלילי הצבאי של המערער, כמו-גם מעבירות בנייה בלא היתר שביצע, ניתן לראות כי אין מדובר ב"מעידה" ראשונה של המערער, אלא באדם שנשקפת ממנו מסוכנות. מהאירוע המתואר בכתב האישום אף עולה כי המערער איים לעשות שימוש באקדח, ועל-ידי כך הטיל אימה על פקידת הבנק אשר לא ידעה כי המערער למעשה אינו חמוש. לפיכך טוענת המשיבה כי יש לדחות את הערעור.

הכרעה

7.

עיינו בכתב הערעור, שמענו את טענות הצדדים בדיון והחלטנו כי דין הערעור להידחות. לא מצאנו כי המקרה הנוכחי נופל לגדר המקרים החריגים שבהם תתערב ערכאת הערעור בחומרת העונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית (ע''פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.06); ע''פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.98); ע''פ 9437/08 אלגריסי נ' מדינת ישראל

(12.5.09)).

מצאנו כי העונש שנגזר על המערער על-ידי בית המשפט קמא תואם את המקובל בעבירות מסוג זה. לא אחת עמד בית משפט זה

על חומרת עבירת השוד ועל הצורך להחמיר בעונשו של מי שמבקש להשיג רווח 'קל' בדרך עבריינית תוך פגיעה באנשים תמימים הנקרים בדרכו, כמו-גם בתחושת הביטחון במרחב הציבורי

של כלל האוכלוסייה, כאשר גורמים עבריינים מאיימים על שלומה ורווחתה (ראו למשל: ע"פ 5901/10

גולקו נ' מדינת ישראל (17.5.11); ע"פ 6752/10

טטרואשוילי נ' מדינת

ישראל

(5.4.11) ; ע"פ 7908/09

חסן נ' מדינת ישראל

(9.2.10)) . בענייננו, בית המשפט המחוזי שקל את מכלול השיקולים בהדגישו לחומרה כי מדובר במעשה שוד אשר כלל תכנון והכנה מוקדמים בטרם ביצועו, כמו-גם את הפגיעה בתחושת הביטחון של פקידי הבנק, אשר הפכו "טרף קל" בהיעדר אבטחה במקום עבודתם. יתרה מזאת, ובשים לב להתיישנות העבירות, לא ניתן להקל ראש בעובדה כי עסקינן באדם מבוגר אשר הורשע מספר פעמים בעבר בעבירות אלימות ורכוש. אמנם, המערער טען כי בעניינו ראוי היה ליתן משקל רב יותר לשיקולי שיקום על פני שיקולי גמול והרתעה, אולם מהתסקיר המשלים אשר ניתן בעניינו עולה כי מחויבותו להליך השיקומי מוטלת בספק. בנסיבות אלה דומה כי אין לייחס לטענה זו משקל רב. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי התחשב במסגרת השיקולים לקולא בהמלצתו החיובית של שירות המבחן, בהודאת המערער שניתנה בשלב מוקדם ובעובדה כי העבירה בוצעה מבלי שנעשה שימוש באלימות. כן ניתן משקל לקולא לעובדה כי המערער השתלב בעבודה במהלך מעצר הבית בו היה נתון, ולנכונות ולרצון שהביעו בני משפחתו לסייע לו בהליך השיקום.

לפיכך, סבורים אנו שבתוצאת גזר הדין קיים איזון ראוי בין השיקולים הרלוונטיים השונים ותקופת המאסר שהוטלה על המערער הולמת את מכלול נסיבות העניין. בשל כל האמור איננו מוצאים מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי.

8.

לפני סיום נעיר כי בדיון שנערך בפנינו לא נתן המערער תשובה מפורשת לשאלה האם יסכים להשתלב בתכנית גמילה מסמים, כפי שהוצע לו על-ידי הצוות הטיפולי בבית-סוהר "כרמל". ברצוננו להביע תקווה כי המערער יתמיד וישלים את תכנית הגמילה בה הוא החל –

למענו ולמען משפחתו.

הערעור, אפוא, נדחה.