ע"פ 607/00 מדינת ישראל נ. נאפז שתייה

ערעור של מי שהורשע בדינו בבית-המשפט המחוזי (להלן - המערער) וערעור המדינה באותו עניין. שמענו שני ערעורים בצוותא-חדא ופסק-הדין בהם פסק אחד הוא.

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, כליאת שווא והחזקת מכשירי פריצה. לאחר הרשעתו כך בדין גזר בית-המשפט המחוזי על המערער ארבע שנות מאסר, מהן שנתיים וחצי מאסר בפועל, והיתרה מאסר על-תנאי.

ערעורו של המערער הוא ערעור הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונש ואילו ערעורה של המדינה הוא על קולת העונש.

אשר להכרעת הדין: קראנו את כתב הערעור שהגיש לנו בא-כוחו המלומד של המערער, עורך-דין אבו-גוש, והוספנו ושמענו את טיעוניו על-פה. לאחר קוראנו מה שקראנו ושומענו מה ששמענו לא ביקשנו את תשובת המדינה לערעור על הכרעת הדין. המדובר הוא בניסיון שוד שהיה באתר בנייה הסמוך למוזיאון "יד-ושם" בירושלים, ניסיון שוד שנטלו בו חלק המערער ואנשים אחרים. האיש שהוליך את המערער אל המקום היה אחד בשם עבדאללה שיחה אשר עבד כשומר באותו אתר. אותו שיחה הציע למערער - בתשובה לשאלתו, של המערער - כי ניתן לגנוב רכוש מן האתר, ולאחר סיור מוקדם ניסו המערער ושותפיו בלילה אחד לשדוד את האתר. לעת השוד היו באתר כמה שומרים, ובהגיעם למקום היכו השודדים את אחד השומרים במוט מתכת בראשו ואילו על השומר האחר איימו בסכין. לאחר מכן קשרו השודדים את השומרים, ופרצו מכולות אשר היו באתר כדי לגנוב את תכולתן. במהלך השוד היכו השודדים את אחד השומרים - אשר היה קשור בידיו וברגליו - בראשו ובצלעותיו במוט מתכת, והשליכו אותו במורד המדרגות מגובה של שלושה מטר. השומר נפגע פגיעת ראש קשה, איבד את הכרתו והיה מחוסר הכרה מספר ימים.

אין חולקים על ניסיון השוד האכזרי שהיה באתר האמור - ניסיון השוד לרבות העבירות שנילוו אליו - והשאלה אינה אלא אם המערער היה אחד מחבורת השודדים. המערער כפר באשמה בכל תוקף, אך בית-משפט קמא קבע כי המערער היה אחד השודדים, והרשיעו בדין.

עורך-דין אבו-גוש טען לפנינו טענות אלו ואחרות כדי לנסות ולשכנענו כי בית-משפט קמא שגה בקביעתו שהמערער היה חלק מחבורת השודדים, ובטוענו כך הצביע לפנינו על טעויות שנפלו, לדעתו, בפסק-הדין של בית-משפט קמא.

בית-משפט קמא ייסד את פסק-דינו על הודעותיו של שיחה במשטרה - הודעות אשר נתקבלו כראייה על-פי הוראות סעיף 10א לפקודת הראיות, לאחר ששיחה חזר בו בעדותו לפני בית-המשפט מהודעותיו במשטרה - ועל חיזוקים לרוב הנמצאים בחומר הראיות להודעותיו של שיחה. בית-משפט קמא בדק בפרוטרוט את כל הראיות שהוצגו לפניו, והילוך דבריו נושא עימו שכנוע מלא באשר להרשעתו של המערער בדינו. אכן, לא נתעורר בליבנו ניד-ספק באשר להרשעתו של המערער בדין, ועל-כן אף לא ביקשנו תשובה מפיו של נציג המדינה.

הערעור על ההרשעה נדחה, איפוא.

אשר לגזר-הדין: ניסיון השוד נעשה באכזריות רבה. המערער וחבריו לא חסו על השומרים שהיו במקום והיכו אותם מכות נמרצות; את האחד היכו בראשו במוט מתכת ואת האחר היכו, אף-הוא, בראשו ובצלעותיו במוט מתכת והשליכו אותו במורד המדרגות מגובה של שלושה מטר כשהוא קשור בידיו וברגליו. מעשה אכזרי וקשה זה מחייב מעצמו הטלת עונש קשה.

טוען עורך-דין אבו-גוש כי אחידות הענישה מחייבת לקבל את ערעורו-שלו ובה - בעת לדחות את ערעור המדינה. טעם הדבר הוא, שאותו שיחה - שהועמד לדין אף הוא - לא נגזרו עליו אלא שמונה חודשי מאסר בפועל בלבד, ומכאן כי ראוי הוא המערער - לפי עקרון אחידות הענישה - לעונש דומה.

טענה זו אינה מקובלת עלינו. לא זו בלבד שמעשהו של המערער חמור בהרבה ממעשיו של שיחה - אשר הורשע אך בסיוע לניסיון שוד - אלא ששיחה הורשע על-פי הודאתו ובגידרי עסקת טיעון. לא נוכל ללמוד איפוא גזירה שווה משיחה למערער.

דעתנו היא כי בית-משפט קמא הקל יתר על המידה עם המערער, ובדעתנו להחמיר עימו. אנו מחליטים, איפוא, לבטל את גזר-הדין שגזר בית-משפט קמא על המערער ולהשית עליו תחתיו ארבע שנים מאסר בפועל (בניכוי תקופת המעצר), ועליהן שתי שנים מאסר על-תנאי; והתנאי הוא כאמור בגזר-דינו של בית-המשפט קמא.