ע"פ 607/06 עוואדרה עבד אל-האדי נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ברלינר:

1.ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 4.12.05 בת.פ. 8023/05. המערערים הורשעו בתיק זה על-פי הודאתם בעבירות שיוחסו להם בכתב אישום מתוקן. כתב האישום המתוקן – משקף הסדר טיעון חלקי אליו הגיעו הצדדים ואשר לא כלל הסדר לגבי הענישה. כל אחד משני המערערים שבפנינו הורשע בסדרת עבירות. באשר למערער 1, מדובר בעיקר בעבירות שעניינן נשק. באשר למערער 2, מדובר גם בעבירות של שהייה בלתי חוקית, גניבה, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות.

2.אלה עיקרי העובדות שמדובר בהן: המערער 1 קשר קשר עם אחר בשנת 2002 לסחור בנשק. במסגרת הקשר קיבל המערער לידו 12 רובים מסוג קלצ'ניקוב. המערער הסיע את הרובים לרהט והסתיר אותם. מאוחר יותר מסר אותם וקיבל תמורתם 17,000 דינר. הרווח האישי שצמח לו מעסקה זו הוא סך של 6,000 דולר. האישום הנוסף המיוחס למערער זה, עוסק בעבירות מאותו סוג. באפריל 2004 היתה פניה אל המערער להעביר 12 רובים מסוג קלצ'ניקוב ובהמשך בדצמבר 2004 קשר המערער קשר עם אותו אחר (שהוזכר לעיל), לבצע העברה נוספת של 30 רובים תמורת 600 דולר לרובה. המערער גייס לצורך ביצוע הקשר את המערער 2 בתיק זה, על-מנת שזה האחרון יתצפת וימנע הפרעה בעת ביצוע העסקה. העסקה הגיעה לשלבי ביצוע, לרוע מזלו של המערער ולמזלם של תושבי ישראל, נעצרו המערערים לפני שמסרו את הנשק, על-ידי חיילי צה"ל. בפועל נתפסו 28 רובים ו-28 מחסניות ריקות מכדורים. למערער 2 מיוחסת "רק" פרשיית 30 הרובים (שבפועל, כאמור, נתפסו 28 מהם). עם זאת - למערער זה מיוחסות גם עבירות נוספות: שהייה בלתי חוקית, גניבת תעודת זהות וזיוף התעודה באמצעות הדבקת תמונתו עליה כך שתיחזה כאילו היא תעודת הזהות שלו. בהמשך עשה המערער 2, שימוש בתעודת זהות כאשר נעצר על-ידי החיילים (בזמן תפיסת 28 רובי הקלצ'ניקוב, כמתואר לעיל) והתחזה כבעל תעודת הזהות שאותה גנב וזייף.

3.בית משפט קמא, הטיל על המערערים את העונשים הבאים: על המערער 1 - תשע שנות מאסר בפועל וכן מאסר על-תנאי לשנים-עשר חודשים. על המערער 2 – מאסר בפועל של ארבע שנים, מאסר על-תנאי של שנים עשר חודשים ביחס לעבירות הנשק ומאסר על-תנאי של שישה חודשים ביחס לעבירות הנוספות. על הענישה, הערעור בפנינו.

4.הנימוק העיקרי עליו שם הסנגור את הדגש בהודעת הערעור, כמו גם בטיעונו בפנינו, עניינו היעד אליו היה אמור הנשק להגיע. לטענת הסנגור, בית משפט קמא, יצא מנקודת הנחה כי הנשק היה אמור להגיע לשטח הרשות הפלסטינית וראה בכך נסיבה לחומרה. בפועל, במסגרת תיקון כתב האישום, תוקנו עובדות מסויימות וניסוח כתב האישום שבו הודו המערערים בסופו של יום, איננו כולל אמירה כי המערערים או מי מהם ידעו שהנשק מיועד לרשות הפלסטינית. בנוסף, טוען הסנגור כי בית משפט קמא, החמיר עם המערערים יתר על המידה והענישה חורגת ממתחם הענישה המקובל, בעבירות מסוג זה.

5.שקלנו את טיעוניו של הסנגור ולא נראה לנו כי יש מקום להתערבות בענישה. באשר למערער 1 – סך כל כלי הנשק שמדובר בהם בשני האישומים, הוא 42 רובים מסוג קלצ'ניקוב. (בכך, לא כללנו את 12 הרובים המוזכרים בעובדה מספר 1 באישום הרביעי, באשר לאותה הצעה שהוצעה למערער 1, להעביר 12 רובים נוספים). בצדק, טען בא-כֹח המדינה כי מספר כזה של כלי נשק, די בו כדי ל"צייד מחלקה וחצי". פוטנציאל ההרס, החורבן והפגיעה בחיי האדם שניתן לגרום בעזרת מספר כזה של כלי נשק, הוא אין-סופי. על הענישה לשקף היבט זה. בע"פ 11475/04 מדינת ישראל נ' סוארכה (טרם פורסם), נאמר בהקשר זה כי מעשיהם של העוסקים בנשק "יהיו מניעיהם אשר יהיו מחייבים ענישה מחמירה, יש להטיל בגינם רמת ענישה אשר יהא בה כדי להרתיע את המשיבים ושכמותם ממעשים דומים בעתיד". באותו ענין הוחמרו עונשיהם של בלדרי נשק בצורה משמעותית והועמדו על עונשים דומים לאלה שהוטלו בתיק הנוכחי. באשר לטענה כי לא הוכח שהנשק יועד לרשות הפלסטינית; מדובר בנשק בעל אופי התקפי, אופי זה מכתיב במידה רבה גם את ייעודו. אין ממש בטענה כאילו הנשק בא לתת מענה לצרכים פרטיים של אנשים בודדים. מספר כלי הנשק ואופיים כאמור, מכתיבים גם את ייעודו. בע"פ 4043/05 מדינת ישראל נ' בניית (טרם פורסם) נאמר בנושא זה:

"במציאות של העימות המזוין המתחולל באזורנו אין זה הגיוני, כי אדם המבריח לישראל נשק כדוגמת רובי קלצ'ניקוב או כדורי רובה לא יידע, ולמצער יניח כי קיימת אפשרות ברמה גבוהה של סבירות, שהנשק מיועד להגיע לגורמים העוסקים בפעילות טרוריסטית כנגד מדינת ישראל".

האפשרות האחרת היא כי הוא מיועד לארגון פשע ואיננו משוכנעים כי אפשרות זו מטיבה עם המערערים. לפיכך, גם בהיעדר אמירה מפורשת בכתב האישום באשר ליעד המדויק של הנשק, הדברים מתבקשים, ואיננו רואים כי נפלה שגגה מעם בית משפט קמא, כאשר אמר מה שאמר.

6.באשר לנסיבותיהם האישיות של המערערים: בית משפט קמא קיבל לגבי כל אחד מהם תסקיר המונח בפנינו. באשר למערער 1 – למערער זה עבר פלילי לא מבוטל, הכולל עבירות רכוש, עבירות אלימות וכן תקיפת שוטרים. המערער ריצה עונש מאסר. התסקיר לגביו איננו חיובי וזאת בלשון המעטה. שירות המבחן מציין כי הוא מנהל אורח חיים שולי ואיננו מכבד את החוק והגבלותיו. הוא בעל מערכת ערכים ומוסר לקויים. המערער נהג בטשטוש וצמצום של מעשיו. לדבריו, ביצע את העבירה על רקע כלכלי, הגם שטען שהיה "שבע רצון מבחינה כלכלית" בתקופה הרלוונטית. שירות המבחן המליץ על "עונש מוחשי, מרתיע ומחדד את גבולות החוק, אשר יבהיר לו את חומרת מעשיו".

7.לאמור לעיל ביחס למערער זה, יש לצרף את חלקו הדומיננטי בפרשיות נושא כתב האישום הנוכחי. המערער קשר את הקשר, קיבל את התמורה וגייס גם את המערער 2 לפעילות דנן. צירופם של כל הגורמים הללו, גם יחד, מצביע על כך שהעונש מידתי, ראוי, משקף הן את ההיבט הציבורי והן את נסיבותיו האישות.

8.באשר למערער 2 - למערער זה אין הרשעות קודמות. יחד עם זאת, הוא היה שותף ונטל חלק פעיל בהעברתם של אותם 28 רובי קלצ'ניקוב. לכך יש לצרף את העבירות הנוספות, בהן הורשע מערער זה, קרי: שהייה בלתי חוקית, זיוף תעודת זהות ועשיית שימוש בה כאשר נתפס בכף. גם לגביו התסקיר שלילי. שירות המבחן מציין כי הוא נהג "מתוך לקיחת סיכון מחושב" והוא מטשטש את משמעותם של דפוסי התנהגותו. מי שלקח על עצמו את אותו "סיכון מחושב", צריך לשאת בתוצאות המעשה. האמור לעיל, באשר לחומרתן של העבירות, נכון גם לגביו ומשכך לא מצאנו להתערב בענישה גם באשר אליו.

התוצאה היא כי הערעור נדחה.