ע"פ 6095/01 סמיר אבו סירחאן נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר :

בתאריך 19.9.00 פרץ המערער, ביחד עם שלושה אחרים, למחסן ביישוב גדעונה, וגנב מתוכו תרופות לבעלי-חיים בשווי של כ60,000- ש"ח. החבורה נמלטה ברכב תוך נסיעה במהירות לכיוון רכבו של מאבטח שהגיע למקום, ואשר נאלץ לסגת כדי למנוע את התנגשות המערער ושותפיו בו. במהלך מרדף שנערך אחרי המערער ושותפיו התהפך רכבם, המערער עצמו נפצע ואילו שותפיו נמלטו מן המקום כשהם מותירים אותו ואת התרופות שגנבו.

בשל מעשים אלה הורשע המערער - על-יסוד הודאתו בבית-המשפט המחוזי בנצרת בגדרי הסדר-טיעון - בעבירות התפרצות לבניין שאינו בית מגורים לביצוע גניבה, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, ומעשה פזיזות ורשלנות.

בית-המשפט המחוזי (השופט אהרן אמינוף) גזר על המערער, לנוכח עברו הפלילי המכביד, עונשי מאסר נפרדים בגין כל אחת מן העבירות שבהן הורשע. המערער נידון לארבע שנות מאסר בשל עבירת ההתפרצות, לשלוש שנות מאסר באורח מצטבר בשל העבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, ולשנת מאסר אחת בשל עבירת מעשה הפזיזות והרשלנות, שתרוצה בחופף, כך שבסך-הכל נגזר על המערער לרצות שבע שנות מאסר. בנוסף הוטלו על המערער בשל כל העבירות 36 חודשי מאסר על-תנאי, וכן חויב הוא בתשלום פיצויים לחברת צבר, בעלת התרופות, בסך של 60,000 ש"ח.

הערעור הופנה כלפי חומרת העונש.

אכן, נראה לנו כי בית-המשפט המחוזי החמיר עם המערער יתר-על-המידה. מגיליון הרשעותיו הקודמות של המערער עולה, כי מאז שנת 1991 הוא לא הסתבך בעבירות רכוש, ואילו העונשים הקלים שהוטלו עליו בגין עבירות שביצע לאחר אותה שנה - עבירות תגרה במקום ציבורי, תקיפה, ואיומים - שלא היו עונשי מאסר בפועל, מלמדים כי העבירות שביצע לא היו חמורות. אף נסיבות ביצוע העבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, שבה הורשע המערער בפרשה הנוכחית, לא הצדיקו הטלת עונש מאסר ממושך באורח מצטבר.

אנו מקבלים איפוא את הערעור ומעמידים את עונשו של המערער בגין כל העבירות שבהן הורשע על חמש וחצי שנות מאסר, מתוכן ארבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יבצע עבירה מסוג פשע.

מהעובדות שנקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי עולה, לכאורה, כי התרופות שגנב המערער נתפסו. בנסיבות אלו, מתעוררת השאלה אם הייתה עילה להטיל על המערער עונש של תשלום פיצויים. אלא שהמערער זנח בטיעונו בפנינו את טענתו כנגד חיובו בפיצויים, וטען אך כנגד משך המאסר. כן יצוין, כי המערער לא צירף כצד לערעורו את חברת צבר, שלזכותה נפסקו הפיצויים. אשר-על-כן, החיוב בפיצויים יישאר על כנו.