ע"פ 6100/10 אסף אמיתי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

תחילתה של הפרשה בה עוסקים הערעורים שבפנינו היה בבילוי לילי של קבוצת צעירים – להלן: "לירן", "אייל", "איתמר" ו"יסמין". צעירים אלה בילו במועדון בבנימינה שם התארחו גם המערערים, אייל קסלסי (להלן קסלסי) ואסף אמיתי (להלן: אמיתי). בין קבוצת הצעירים למערערים התפתחו חילופי דברים, במהלכם סטר קסלסי על פניו של איתמר, ואמיתי איים לפגוע בו. בעקבות כך החליטה קבוצת הצעירים לעזוב את המקום, והיא החלה עושה את דרכה ברכב בו נהג לירן. אולם נראה כי דעתם של המערערים לא התקררה, והם החלו דולקים במכונית בה נהג אמיתי אחר מכוניתם של יריביהם. בכתב אישום מתוקן בעובדותיו הודו המערערים מתואר מרדף מלווה בנהיגה פרועה ומופקרת של לירן, וכך לדוגמה, הוא נצמד למכונית יריביו מתוך כוונה לדחוק אותה לשולי הכביש, עקף אותה והחל בולם לסירוגין, ולבסוף חסם את דרכה על ידי כך שהציב את המכונית במאונך לנתיב הנסיעה. כתוצאה מכך נאלץ לירן לעצור, ואז מיהרו לעברו ולעבר חבריו שני המערערים, ותקפו אותם תוך שימוש באגרופים, אבנים וקורת עץ. בסופו של האירוע אובחנו פגיעות קשות בפניו של לירן, ובין היתר שבר כפול בלסתו, דבר שחייב את אשפוזו בבית חולים שם נותח.

כאמור, הודו המערערים בעובדות שיוחסו להם, ובעקבות כך הרשיעם בית המשפט המחוזי בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות. כמו כן, הורשע אמיתי בעבירות של מעשי פזיזות ורשלנות ואיומים. הודאת המערערים היתה בגדרו של הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, ומכוחו עתרה המשיבה לגזור להם 30 חודשי מאסר, בעוד שההגנה היתה רשאית לבקש להסתפק ב-6 חודשים בהם ישאו המערערים בעבודות שירות. לאחר שקוימו ההליכים לעניין העונש, נדון כל אחד מהמערערים ל-21 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והם חויבו לפצות את לירן בסכום כולל של 60,000 ש"ח.

הערעורים שבפנינו מופנים נגד העונש. נטען, כי הוא נוטה לחומרה יתרה; לא ניתן בו משקל הולם לנסיבותיהם האישיות של המערערים ולזמן שחלף מאז ביצוע העבירות; וכן לא ניתן משקל להודאת המערערים ולעדותם של עדי האופי.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. המערערים חטאו בהתנהגות קשה, אלימה ומופקרת, עד שספק בעינינו אם בעונש שהושת עליהם יש ביטוי הולם לכלל שיקולי הענישה. למרבה הדאבה, התנהגות מסוג זה במקומות בילוי ובכבישים, שוב אינה נדירה במקומותינו, ולא מעטים שילמו את מחירה בחייהם או בפגיעות בגופם. על מעשים אלה אין חברה מתוקנת יכולה לעבור לסדר היום, ומכאן דעתנו כי לא הוכחה בפנינו עילה להתערבותנו בעונש.

אנו דוחים אפוא את שני הערעורים.