ע"פ 6105/07 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 15.6.06, בשעת לילה מאוחרת, ובעת שהיה אמור לשהות במעצר בית, פרץ המערער לדירה בה ביצע בעבר עבודות שיפוץ. הוא השתלשל לדירה מגג הבניין, ותחילה גנב רכוש מהמחסן. בהמשך, הוא נכנס לחדר בו נמה המתלוננת את שנתה בתורו אחר רכוש נוסף, אולם אז התעוררה המתלוננת, ומשהחלה לצעוק דקר אותה המערער דקירות רבות בבטנה, בחזה ובפניה. ועוד נטען, כי במנוסתו מהזירה השליך המערער את הרכוש אותו גנב ואת הסכין, בעוד שאת נעליו וכובעו הסתיר במכונת כביסה.

המערער הודה בעובדות האמורות, ולאחר שלבית המשפט הוגש תסקיר של שרות המבחן ( המערער הנו קטין ), הוא הורשע בעבירות של התפרצות, שיבוש מהלכי חקירה, גרימת חבלה בכוונה מחמירה, והפרת הוראה חוקית - עבירות לפי סעיפים 406(2), 244, 329(א)(1) ו-287(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. המערער הוסיף וצרף שני תיקים, שבאחד יוחסו לו עבירות רכוש, ובאחר פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה ואחזקת סכין. בגין כל אלה נדון המערער לתשע שנות מאסר ו-12 חודשים מאסר על תנאי.

בערעור שבפנינו משיג המערער כנגד העונש שהושת עליו, ואת הדגש שם בא-כוחו על אלה: בעת ביצוע העבירות טרם מלאו למערער 15 שנים; חרף גילו הצעיר, ועקב מחדלים שונים לא נשלח המערער לאבחון על ידי גורם מקצועי;

המערער סובל מחסך רגשי ועזובה קשה; הוא לא חווה חיי משפחה נורמטיביים, הואיל ואביו נהג בילדיו ביד קשה ועקב כך אף נשפט למאסר; החלטת המערער להודות בעובדות אשר יוחסו לו ולצרף תיקים הנוספים, מלמדת על כך שהוא מוכן לעשות שינוי בחייו.

אכן, המערער היה קטין בעת ביצוען של העבירות והוא עודנו קטין, ועל כן שליחתו לכלא לתקופה ממושכת, היא צעד חריג שבית משפט לנוער אינו ממהר לנקוט בו. אולם, גם את זאת יש להדגיש - המערער לא חטא בעבירות זוטות, אלא באלימות שגם בוגרים ממנו ממעטים לחטוא בה. הוא פרץ לדירה של אשה בגיל מתקדם, ומשזו התעוררה משנתה והחלה לצעוק, הוא תקף אותה בשצף קצף ודקר אתה, עד שחידה היא בעינינו כיצד נחלצה אותה אשה אומללה בפציעה בלבד ולא, חלילה, בקיפוח חייה. הנה כי כן, חרף גילו הצעיר, מסוכנתו של המערער שבפנינו הנה ברורה ומוחשית, וחמורה מכך העובדה כי לפחות בשלב זה נראה כי הסיכוי לשקמו רחוק מלהיות מעודד. עם זאת, הואיל ומצבו של המערער הוא תולדה של הזנחה ממושכת והעדר יד מכוונת ומדריכה, נראה לנו כי מוקדם לסתום את הגולל על הסיכוי לשקמו, ולפיכך, במטרה לדרבן אותו לעשות שינוי בחייו, החלטנו לעשות צעד לקראתו בתקווה שהוא יעשה שימוש נאות בהזדמנות הניתנת לו.

אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור, ומעמידים את תקופת המאסר בה ישא המערער בפועל על 7 שנים. להשקפתנו, ראוי כי גורמי הטיפול בשרות בתי הסוהר ישובו ויבחנו את נכונות המערער להשתלב במסגרות חינוך ועבודה שיכינו אותו לקראת שחרורו, הואיל וגם אם גילה המערער עד כה סרבנות בתחום זה, אפשר שבעקבות ההקלה בעונשו יקדיש לעתידו מחשבה שנייה.