ע"פ 6105/09 נתי דרעי נ. מדינת ישראל

1.

בפניי שתי בקשות לעיכוב ביצוע של עונשי מאסר שהושתו בגזר דין אחד, שניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. כל אחד מהמבקשים הגיש לבית משפט זה ערעור על חומרת העונש, ובגדר כל ערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע. הבקשות נשמעו יחדיו. על המבקשים להתייצב לריצוי העונש בעוד ארבעה ימים, ביום 2.8.09.

2.

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי כתב אישום נגד שני המבקשים ואדם נוסף (להלן – פרץ ). במסגרת ההליך הושג הסדר טיעון עם כל הנאשמים. ההסדר כלל תיקונים מסוימים בכתב האישום, וכן הוסכם על מסגרת של ענישה. בעקבות ההסדר ועל פיו הורשע כל אחד מן המבקשים בעבירות אלה: קשירת קשר לביצוע עוון, החזקת סכין שלא כדין, חטיפה, ניסיון לשוד בנסיבות מחמירות, איומים, גניבת רכב, שיבוש מהלכי משפט וסיוע להצתה. בהסדר התחייבה המשיבה להגביל את טיעונה באשר למאסר לגבי כל אחד מן המבקשים לחמש וחצי שנות מאסר (ולגבי פרץ, לאחת עשרה שנים). ההגנה לא הוגבלה ברף תחתון מבחינת העונש. בסופו של יום גזר בית המשפט המחוזי על כל אחד מן המבקשים ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל (בניכוי ימי המעצר), מאסר מותנה בן עשרה חודשים וכן כל אחד מהם חויב בתשלום פיצוי בסף 25,000 ש"ח למתלונן. על המבקש בע"פ 6105/09 (להלן – דרעי ) הוטל בנוסף קנס בסך 2,000 ש"ח.

3.

סיפור המעשה, כעולה מכתב האישום המוסכם, הינו זה: שלושת הנאשמים קשרו קשר להפחיד אדם אחר, הוא המתלונן, תוך שימוש באיומים ובאלימות. למתלונן היתה היכרות מוקדמת עם פרץ. במסגרת הקשר סיפק פרץ לשני האחרים, דרעי והמבקש בע"פ 6116/09 (להלן – סויסה ), כובעי גרב וסכין פרפר. פרץ תאם פגישה עם המתלונן. המתלונן הגיע עם רכבו למפגש עם פרץ בעיר אופקים לפנות בוקר ביום 1.8.09. בשלב מסוים ביקש פרץ לנהוג ברכב והמתלונן הסכים. פרץ הסיע את הרכב לנקודה מסוימת באופקים, שם המתינו דרעי וסויסה. פרץ עצר את הרכב ושני האחרים ניגשו למכונית כשהם רעולי פנים. דרעי הוציא את המתלונן מן הרכב והחל להכותו. סויסה הוציא את פרץ מהמכונית והציג מצג כאילו הוא מכה את פרץ. סויסה ודרעי כיסו את ראשו של המתלונן בציפית של כרית, השלושה קשרו אותו בחבל והכניסו אותו לתא המטען של מכוניתו. הם נסעו ליער להב, ושם הוציאו את המתלונן מתא המטען, כפתו אותו לעץ ודרשו ממנו למסור להם כסף, כרטיס אשראי וקוד לשם שימוש בכרטיס. תוך כדי כך היכו השלושה את המתלונן בכל חלקי גופו ואיימו עליו שיהרגו אותו אם לא ייענה לדרישתם. בהמשכו של האירוע דקר פרץ את המתלונן שלוש דקירות בבטנו. המתלונן העמיד פנים כאילו הוא אינו בין החיים. השלושה עזבו את המקום ברכבו של המתלונן והותירו אותו כשהוא כפות לעץ. השלושה חזרו לאופקים, ושם הצית פרץ את מכוניתו של המתלונן. לאחר מספר שעות, חזרו פרץ וסויסה ליער אך לא מצאו את המתלונן. הם מצאו את מכשיר הפלאפון של המתלונן וכן את כובעי הגרב ושרפו אותם. המתלונן אותר רק לאחר כעשרים וארבע שעות, משפרץ נעצר והוביל את אנשי המשטרה ליער להב.

4.

כאמור, כל אחד מן השניים, דרעי וסויסה, הגיש ערעור לבית משפט זה. יודגש, כי כל אחד מן הערעורים מופנה אך ורק נגד חומרת העונש.

5.

ייאמר מיד, כי לא הוצג כל טעם ראוי לעכב את ביצועו של עונש המאסר שהושת על כל אחד מן השניים. המבקשים היו מיוצגים בבית משפט קמא, כל אחד על ידי פרקליט אחר. הסדר הטיעון הושג תוך שהפרקליטים פועלים בשמם של שולחיהם. כאמור, ההסדר כלל אף התייחסות לעונש. אכן, אין מדובר בהסדר בו הוסכם על עונש מדויק שבית המשפט יתבקש לגזור. עסקינן בהסכמה למנעד של ענישה, כאשר המשיבה הגבילה את עצמה לטיעון לפיו יש להשית חמש וחצי שנות מאסר, בעוד שההגנה לא הוגבלה כלל. במצב דברים כזה, גדר ההתערבות של ערכאת הערעור מצומצם הוא. לכן, גם סיכויי הערעורים אינם מרשימים. יצוין עוד, כי שירות המבחן הגיש תסקיר לבית משפט קמא לגבי כל אחד מן המבקשים. בתסקיר שהוגש לגבי דרעי נאמר, כי הוא נטל אחריות למעשיו וכי מאסר ממושך עלול לחבל באופן משמעותי בסיכויים שלו להשתלב בחברה הנורמטיבית. לפיכך הומלץ על עונש מאסר קצר. עניינו של סויסה ראוי למילים נפרדות.

6.

אף בעניינו של סויסה הוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר של שירות המבחן. בנוסף לכך הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית, וכן חוות דעת של פסיכולוג קליני. הפסיכיאטר מצא כי לסויסה יש נטייה לרצות את הסובבים אותו, הוא נוהג ב"כניעה פסיבית" ולוקה בחוסר בגרות נפשית. עוד קבע הפסיכיאטר, כי סויסה סובל מהפרעת הסתגלות עם סימפטומים דיכאוניים. לדעתו, סויסה ייזקק לטיפול נפשי בין כותלי הכלא. הפסיכיאטר העריך, כמו כן, כי מצבו הנפשי עלול להחמיר בבית האסורים. הפסיכולוג שבדק את סויסה איבחן כי קיים פער בין היכולת האינטלקטואלית של סויסה, שהינה תקינה, לבין קשיים בהבנה רגשית של מצבים חברתיים. האבחנה של הפסיכולוג היתה כי הוא סובל מ- PDD ואספרגר. לדעת הפסיכולוג, אין סויסה מסוגל לדאוג לצרכיו הרגשיים ולהגן על עצמו, ולפיכך קיים סיכון שהוא ינוצל בכלא.

7.

בעת הדיון בפניי איפשרתי לסויסה לומר מספר מילים, וכן לאביו. סויסה טען כי פרץ לחץ ואיים עליו, וכי פעולותיו כאמור בכתב האישום נעשו כתוצאה מן הלחץ והאיומים. מן הדברים שנאמרו באולם אף עלה שסויסה אינו מסכים להסדר הטיעון בו הודה בעובדות שבכתב האישום המתוקן. יצוין, כי עורכי הדין שייצגו את סויסה בבית משפט קמא הם הם שהגישו את הערעור ואף טענו בפניי לעניין הבקשה לעיכוב ביצוע. למעשה, מדבריו של סויסה ודברי אביו עלה, אם לא במישרין הרי בעקיפין, כי יש להם השגות על הייצוג שניתן לסויסה בהליך עד הלום. כפי שכבר נאמר, הערעור שהוגש על ידי סויסה באמצעות פרקליטיו הופנה אך ורק נגד חומרת העונש ואין בו כל טענה נגד הסדר הטיעון, נגד הכרעת הדין או נגד הייצוג בערכאה דלמטה.

8.

כפי שכבר נאמר, אין עילה לעיכוב ביצועם של עונשי המאסר. תקופה של ארבע שנות מאסר אינה תקופה קצרה. כאשר מוסיפים לכך את הנתון בדבר הסדר טיעון שכלל התייחסות למסגרת עונשית, אשר הערכאה הדיונית לא חרגה ממנו, ואת העובדה שכל אחד מן השניים היה מיוצג, מתבקשת המסקנה שאין לעכב את ריצוי העונש שעליהם להחל בריצויו ביום 2.8.09. עם זאת, נראה לי לנכון ליתן דחייה קצרה בעניינו של סויסה, לאור ההתפתחויות שארעו באולם בית המשפט, כפי שתואר לעיל. זאת, על מנת שתינתן שהות הן לסויסה ולהוריו והן לפרקליטיו של סויסה לשקול צעדיהם. כמו כן, נראה לי לנכון להורות כי סויסה יתייצב לריצוי העונש במרכז לבריאות הנפש של שירות בתי הסוהר, ולא במשטרת אופקים כפי שקבע בית המשפט המחוזי.

9.

לפיכך, בקשתו של דרעי לעיכוב ביצוע נדחית, ועליו להתייצב לריצוי העונש ביום 2.8.09. ניתן עיכוב ביצוע לגבי עונש המאסר לריצוי בפועל שהושת על סויסה, וזאת עד ליום 16.8.09. במועד זה, ולא יאוחר מן השעה 11:00, יתייצב סויסה במרכז לבריאות הנפש של שירות בתי הסוהר. תנאי השחרור שנקבעו בעבר יעמדו בעינם עד להתייצבות.