ע"פ 6114/06 אברהם ואקנין נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת נ' אהד) לדחות את בקשת המערער לעכב את ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו.

1.על פי כתב האישום נתפס המערער עם רכוש גנוב כשהוא נושא סכין וכמות של 0.4413 גר' סם מסוג הרואין לשימוש עצמי. המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של החזקת סכין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, החזקת נכס שהושג בעוון, עבירה לפי סעיף 412 לחוק האמור והחזקת סם לשימוש עצמי, עבירה לפי סעיף 7(א),(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

2.בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ד' מור) הפעיל עונשי מאסר מותנים שהוטלו על המערער בעבר – אחד מהם של עשרה חודשי מאסר והשני של שנתיים תוך שהוא קובע כי שני המאסרים ירוצו בחופף. בגין העבירות בהן הורשע המערער בתיק זה הטיל עליו בית המשפט שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו מחציתם במצטבר ומחציתם בחופף לעונש המאסר על תנאי המופעל ובסה"כ 27 חודשי מאסר. בנוסף הוטלו על המערער שישה חודשי מאסר על תנאי כשהתנאי הוא שלא יעבור במשך שנתיים מיום שחרורו עבירה בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים, עבירת רכוש או עבירה מסוג פשע. במסגרת גזר דינו פרט בית המשפט את עברו הפלילי המכביד של המערער בציינו:

"הנאשם [המערער] השתחרר ממאסרו בדצמ' 2002. הוא יודע כי תלוי ועומד נגדו עונש מאסר ארוך הן בגין עבירות רכוש והן בגין עבירות סמים. הוא אף יודע על מצב משפחתו. למרות זאת הוא חוזר לסורו, במרום לנסות להעזר בגורמים טיפוליים, הוא ממשיך להשתמש בסמים וחמור מזאת – הוא חוזר לבצע עבירות כנגד הרכוש... בית המשפט אף קרא בדוח שירות המבחן, כי גם לאחרונה, כאשר הנאשם נמצא בטיפול בנושא הסמים, הוא מקבל מתדון כתחליף לסם, הוא נכשל וחוזר ומשתמש בסמי רחוב. בית המשפט אינו יכול להאריך מאסר על תנאי כאשר קיים סיכון של ממש לציבור מהמשך שהותו של הנאשם [המערער] חופשי. לא שוכנעתי כי הנאשם הגיע למצב בו הוא מוכן לשנות את אורח חייו. בית המשפט אינו מתרשם מהעובדה כי רק לקראת שלב גזירת הדין לאחר שהנאשם [המערער] נתפס ונשפט, נתגלתה הנטייה לשיקום. אם בית המשפט לא יפעיל את עונשי המאסר המותנים, יהיה בכך כדי לפגוע בעיקרון הענישה".

3.במעמד מתן גזר הדין, כאמור, נעתר בית המשפט לבקשת המערער לעכב את ביצוע העונש שהוטל עליו ועיכבו בשלושים ימים. ביום 12.3.2006 הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית משפט השלום עד להכרעה בערעור שהגיש על גזר הדין. בסופו של הדיון שהתקיים בפניו ביום 1.5.2006, הורה בית המשפט על הכנת תסקיר מעצר משלים בעניינו של המערער. לאחר קבלת התסקיר, כאמור, דחה בית המשפט בהחלטה מיום 3.7.2006 את בקשתו של המערער לעכב את ביצוע עונשו. בית המשפט עמד על כך שהופעלו 24 חודשי מאסר על תנאי והתסקיר אינו תומך בסיכוי להארכת המאסר על תנאי. על החלטה זו הערעור שלפני.

4.לטענת בא כוחו של המערער, החלטת בית המשפט המחוזי סותמת את הגולל, הלכה למעשה, על סיכויי הקבלה של ערעורו. לטענתו, מדובר במקרה ייחודי של אדם כבן 39 המכור מנערותו לסמים קשים ובעל עבר פלילי עשיר שנוצר בשל הצורך לממן את צריכת הסמים. בספטמבר 2003 פנה המערער מיוזמתו לטיפול במרכז לטיפול במתאדון והוא עובד למחייתו למרות נכות של 100%. לטענת בא כוחו, המערער אינו מהווה סיכון לשלום הציבור ושליחתו למאסר תכלה את הסיכוי לשיקום ותסב לו נזק חמור. שליחתו למאסר תקטע הליך שיקום בן שלוש שנים שטרם הושלם אולם מניב פירות. עוד נטען כי המערער משוחרר מאז יולי 2003 ומאז לא ביצע כל עבירה נוספת והתייצב לכל דיון שנערך בעניינו. לטענת בא כוחו של המערער, גם בעמדת שירות המבחן כלפי המערער חל שינוי. בעוד שבעבר לא ניתנה על ידי השירות המלצה טיפולית בעניינו של המערער, כיום מתרשם שירות המבחן כי קיים שינוי בדפוסי השימוש בסמים, במאמצי המערער ובשיתוף הפעולה שהוא מגלה. לסיום טוען בא כוח המערער כי לא יגרם כל נזק לאינטרס הציבורי אם המערער יהיה משוחרר עד להכרעה בערעורו שכן הוא ממילא משוחרר מזה תקופה ארוכה. אשר על כן, מבקש בא כוח המערער לשחררו עד להכרעה בערעורו בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"פ 70449/06).

5.נראה לי כי התשובה לטענות המערער מצויה בהחלטה נשוא הערר. בית המשפט מציין כי התסקיר שהתבקש והתקבל במסגרת הליכי עיכוב הביצוע אינו תומך בסיכויים להארכת מאסר על תנאי לפי סעיף 85 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. דעתי כדעת בית המשפט המחוזי. התסקיר מיום 26.6.2006 מתאר מאמצי גמילה ובצדם "מעידות" של שימוש בסם מסוג קוקאין. אין כאן, למעשה, שינוי מהותי אלא ניצני שינוי כך שהסיכוי להארכת המאסרים על תנאי, שהם מרכז הכובד של עונש המאסר, אינו רב.

6. הבקשה נדחית.