ע"פ 6117/07 מדינת ישראל נ. יעקב פאר

השופט ס' ג'ובראן :

המשיב הודה במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן לפיו הצית את הדירה בה התגוררו הוא ואשתו (להלן: המתלוננת ) וחיבל ברכב בו נסעה המתלוננת, כל זאת בשל רצונה להתגרש ממנו.

בית המשפט המחוזי הרשיע את המשיב בעבירה של הצתה, לפי סעיף 448 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), ובעבירה של חבלה במזיד, לפי סעיף 413ו לחוק העונשין וגזר עליו עונש של חמישה עשר חודשי מאסר בפועל ושמונה עשר חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור במשך עשרים וארבעה חודשים מיום שחרורו עבירות מסוג העבירות בהן הורשע.

על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מונח הערעור שבפנינו, במסגרתו טוענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי משגזר על המשיב עונש שאינו הולם את חומרת מעשיו וכאשר לא הסיק את המסקנה העונשית המתחייבת מנסיבות העניין.

לעומתו, סובר המשיב כי בית המשפט שקל את כלל נסיבות האירוע ואת נסיבותיו האישיות, והגיע לכדי עונש ראוי, שלא ניתן לומר כי הוא סוטה ממדיניות הענישה בעבירות מסוג זה.

לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

אין חולק כי העבירות אותן עבר המשיב הינן חמורות. לא זו בלבד שמעשיו גרמו לפגיעה ברכוש, אלא שהיה בהם כדי להוות סיכון משמעותי לחיי אדם. יחד עם זאת , הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' בוריס ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006)).

מבלי להמעיט בחומרת מעשיו של המשיב, איננו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בעונש. מעבר לכך, סבורים אנו כי בית המשפט המחוזי איזן כראוי את כלל השיקולים הרלוונטיים, הן מבחינת נסיבות האירוע והן מבחינת נסיבותיו האישיות של המשיב, וכי העונש שהוטל עליו הינו עונש ראוי, בנסיבות אלו.

סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור.