ע"פ 612/08 ווליד אל ווהב נ. מדינת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של גרימת מות בנהיגה רשלנית, הפקרה לאחר פגיעה, נהיגה ללא רשיון נהיגה וללא רשיון רכב תקף, ונהיגה רשלנית שגרמה לתאונה בה נחבל אדם.

2.

על המערער נגזר עונש של 3 שנות מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי. הוא נפסל מהחזקת רשיון נהיגה למשך 15 שנים, וחוייב בפיצויים לאבי המנוח בסך 25,000 ₪.

3.

הערעור נסב על חומרת העונש, כאשר לטענת המערער העונש שנגזר חורג חריגה מהותית ממסגרת הענישה המקובלת בסוג זה של מקרים, ולא ניתן משקל ראוי לשורה של נסיבות לקולא החלות בענין זה.

4.

המערער היה מעורב במאי 2002 בתאונת דרכים קטלנית בכביש 444, אשר במהלכה נהרג אדם, ונפצעו עוד 4 אנשים. חלקם של הנפגעים נסעו עם המערער ברכב בו נהג, וחלקם נסעו ברכבים מעורבים נוספים.

המערער נפצע פצעים קלים בתאונה, ועזב את זירת התאונה, בהפקירו את המנוח ואת יתר הפצועים שנותרו בשטח ללא דאגה לעזרה רפואית. בעת התאונה, לא היו בידי המערער רשיון נהיגה ורשיון רכב תקפים.

בארוע התאונה, נהג המערער ברכב טנדר סובארו במהירות של 120 קמ"ש , באיזור בו המהירות המותרת היא 80 קמ"ש . הוא התנגש בחזית רכבו בחלקו האחורי של הרכב בו נסע המנוח. כתוצאה מהתנגשות זו הסתובבה מכונית המנוח באופן שצידה השמאלי סטה לנתיב הנסיעה הנגדי, והתנגש ברכב טנדר טויוטה שנסע בכביש הנגדי.

5.

המערער נעצר בגין מעורבותו בתאונה רק בתחילת 2005. חקירת התאונה הושלמה רק בפברואר 2005. כתב האישום הוגש במרץ 2006, כשנה לאחר העברת התיק לפרקליטות.

6.

המשפט התנהל, ונשמעו חלק ניכר מן הראיות עד להשגת הסדר טיעון, אשר כלל הודאה בעבירות בכתב אישום מתוקן ללא הסדר לעונש.

7.

הוגש תסקיר מבחן בעניינו של המערער. מהתסקיר עולה, בין היתר, כי המערער טוען כי היה מעורב בתאונה קודמת בשנת 2000, במהלכה הוא נפצע קשה, ועקב הטראומה שעבר באותה תאונה, עזב את המקום בתאונה הנוכחית ולא הבין עד הסוף את המתרחש. כן הוא סיפר כי הושגה סולחה בין משפחתו למשפחת המנוח. שירות המבחן המליץ בתסקירו על הטלת עונש של מאסר בעבודות שירות וצו מבחן.

8.

בית המשפט המחוזי החליט שלא לקבל את המלצת שירות המבחן, ולגזור את עונשו של המערער למאסר בפועל ממשי לאור מאפייני החומרה שנתלוו למעשי העבירה שבוצעו על ידי המערער. הוא התייחס בחומרה לשילוב הנסיבות המאפיינות את תוצאות התאונה – מות אדם ופציעת ארבעה אחרים, נהיגה בהעדר רשיונות נהיגה ורכב, ורשלנות חמורה בנהיגה במהירות מופרזת ביותר. מעבר לכל אלה, הדגיש את עזיבתו של המערער את זירת התאונה, והפקרת הנפגעים לנפשם, עובדה אשר הוסיפה משנה חומרה לכלל הנסיבות הקשות שנתלוו לארוע. הטענה שעלתה לפיה המערער יצא ידי חובתו כלפי הפצועים בכך שאחיו נשאר במקום לא נמצאה משכנעת. בית המשפט התייחס גם לטיעוני הצדדים ביחס לחלוף הזמן מאז ארוע התאונה ועד למועד הגשת כתב האישום, ונתן לכך הסבר, אולם מכל מקום, הוא סבר כי נסיבות חלוף הזמן אינן מקהות את חומרת העבירות בהן הורשע המערער, במיוחד נוכח העובדה כי בארוע קופדו חיי אדם. עוד ציין בית המשפט כי אין לו אימון בטענת המערער כי הסתלקותו מהתאונה והפקרת הפצועים נבעה מהשפעתה של תאונת דרכים קודמת שעבר בשנת 2000, במיוחד לאור דברים אחרים שמסר במשטרה, ולפיהם בריחתו נבעה מהארוע הקשה שארע, ובמיוחד מהיותו חסר רשיון נהיגה. עוד ציין בית המשפט, כי המערער לא אמר אמת כאשר סיפר לקצינת המבחן כי ערך סולחה עם משפחת המנוח. שקר זה נחשף כאשר אבי המנוח העיד שאיש ממשפחת המערער או המערער עצמו לא הגיעו לנחם את משפחת המנוח באבלה ולא עמדו עימם בקשר כלשהו. בית המשפט

התרשם כי המערער פעל במניפולטיביות כלפי שירות המבחן, והטעה אותו ביודעין ובכוונה. ממכלול השיקולים האמורים, גזר בית המשפט קמא את העונש האמור.

9.

בערעור על חומרת העונש, טען המערער כי מ דובר

בעונש חריג על העבירות בהן הורשע. כן טען כי יש לקחת בחשבון את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה ועד להעמדתו לדין; הוא חזר על הטענה כי אין לראות את עזיבתו את זירת התאונה באור חמור במיוחד מאחר שהמערער ידע כי אחיו נשאר במקום לסייע לפצועים. עוד נטען, כי למערער אין עבר פלילי וכי אשתו בהריון, והוא אב לילד. רק לאחרונה קיבל רשיון איחוד משפחות וראוי לתת לו אפשרות להפיק תועלת מהיתר זה. לנסיבות אלה לקולא יש לתת משקל ראוי, כך לטענת המערער.

המדינה טענה כי מ דובר

בארוע רשלני ברף גבוה, ובהפקרת פצועים בשטח, שיש לייחס לה את מלוא החומרה. אין מקום לייחס משקל לטענה כי השארותו של אחי המערער במקום מחלישה את חומרת ההפקרה. נסיבות התאונה, ושקריו של המערער מוסיפים, לטענת המדינה, משקל לחומרת העבירות.

10.

שירות המבחן בתסקירו המשלים לא חזר על המלצתו לגזור על המערער עונש שיקומי. עם זאת, על פי הערכת שירות המבחן, היו קיימים במערער מאפיינים של פוסט טראומה מתאונה קודמת בעת ארועי העבירות. קצינת המבחן הדגישה את חשיבות שילובו של המערער בקבוצה טיפולית במאסר, המיועדת לנהגים שגרמו לתאונות דרכים קטלניות.

11.

דין הערעור על חומרת העונש להידחות.

העבירות בהן הורשע המערער נושאות משקל חומרה מצטבר. המ דובר , בראש וראשונה, בתאונה קטלנית אשר תבעה מחיר יקר ביותר – מוות של אדם, ופציעה קשה של ארבעה נוסעים אחרים. התאונה נגרמה עקב נהיגה רשלנית רבתי של המערער, אשר נסע בכביש במהירות של 120 קמ"ש , במקום שבו המהירות המותרת עמדה על 80 קמ"ש . בעת נהיגתו של המערער הוא היה חסר רשיון נהיגה תקף ותעודת ביטוח תקפה. מעבר לכל אלה, הפקיר המערער את הפצועים לנפשם, והותירם בשטח וברח מהמקום. שילוב נסיבות זה פועל לחומרה יתירה בעניינו של המערער, ומצדיק נקיטת עמדה עונשית מרתיעה, והעברת מסר ברור של גמול עונשי על תופעות ממין אלה המתרחשות בכבישי ישראל.

12.

נסיבותיו האישיות של המערער אינן בעלות משקל מיוחד שיש בו כדי להקהות את חומרתן המצטברת של העבירות שעבר. לחומרה זו מתווספת עובדת שקריו של המערער בענין הסולחה עם משפחת המנוח שלא היתה ולא נבראה; כן קשה למצוא

ממש בטענתו כי עזב את מקום התאונה עקב טראומה שחווה בתאונה קודמת בה היה מעורב – טענה שלא נמצא לה זכר בהודעתו במשטרה.

אמנם, חלף זמן ניכר מאז ביצוע העבירות ועד להעמדתו לדין של המערער, ואין לפנינו תשתית עובדתית מוכחת לגבי הנסיבות שגרמו לשיהוי, פרט לעובדה כי המערער עזב את מקום התאונה. אולם כדרכו של בית המשפט קמא, כך גם אני סבורה כי לאלמנט מעבר הזמן אין משקל מכריע במקרה זה נוכח עוצמת חומרתן של העבירות, על נסיבותיהן, בהן הודה והורשע המערער.

העונש שנגזר על המערער בבית המשפט קמא אינו מופרז כלל ועיקר, והוא מאזן כראוי בין המאפיינים השונים של מעשי העבירות. הוא משקף את חומרתם המצטברת של הארועים, ויש בו ממסר ההרתעה והגמול, כפי שמתבקש בנסיבות מקרה זה.

ראוי לחזור בפני רשויות שב"ס על המלצת שירות המבחן בדבר חשיבות שילובו של המערער בתכנית טיפולית מתאימה במסגרת הכלא.

לא נמצא, אפוא, מקום להתערבותנו בעונש שנגזר, ודין הערעור על חומרת העונש להידחות.