ע"פ 6125/06 בוריס חודדטוב נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו) לדחות את בקשת המערער לעכב את ביצוע גזר דינו של בית משפט השלום בעניינו, עד להכרעה בערעור על חומרת העונש שהוגש לבית המשפט המחוזי.

1.נגד המערער הושג כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין"), העלבת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין, איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין ומעשה מגונה בפומבי, עבירה לפי סעיף 349 א לחוק העונשין.

2.ב-4.6.2004 בחצות, עת מלאו חמישה שוטרים ושוטרת את תפקידם כחוק, נגח המערער בפניו ובראשו של שוטר. אז הוריד המערער את חגורת מכנסיו ונופף בה לעבר השוטר אותו תקף ושוטר אחר בעודו מקלל אותם. בהמשך בעט באשכיו של שוטר שלישי. לאחר שנעצר המשיך המערער לתקוף את שוטרים, בעט בשניים מהם וירק עליהם. המערער פנה אל אחד השוטרים, ממוצא דרוזי, במילים:"אני אהרוג אותך, יא בן זונה, אל תדאג אני אעקוב אחריך, יא מניאק, יא דרוזי מגעיל, אני אשים לך כדור בראש", תוך שהוא מכוון את אצבעו אל רקתו. בהמשך ירק המערער על שוטר ושוטרת ואיים על השוטרת במילים "בואי תמצצי לי, אני אזיין אותך בתחת, תראי מה אני אעשה לך אחרי שאני אצא מהמעצר, את זונה, שרמוטה, יא בת זונה". בנוסף שבר המערער שולחן בתחנת המשטרה ובעת שישב במסדרון התחנה הוציא את אבר מינו ממכנסיו בפני שוטר ושוטרת שהיו במקום.

3.בית המשפט השלום הורה על עריכת בדיקה פסיכיאטרית למערער. חוות הדעת שניתנה בעניינו קבעה כי המערער אינו לוקה במחלת נפש, כשיר לעמוד לדין ולעקוב אחר הליכי משפט, מבדיל בין טוב לרע ואחראי למעשיו. לאחר דברים אלו הורשע המערער, על פי הודאתו, בעבירות המיוחסות לו. טרם מתן גזר הדין הורה בית המשפט על הגשת תסקיר בעניינו של המערער. קביעותיו הרפואיות של התסקיר עמדו "בניגוד גמור", כפי שציין בית המשפט, לחוות הדעת הפסיכיאטרית ובית המשפט לא קבלן שכן לא נמצא להם כל ביסוס בתיעוד הרפואי ואף סנגורו של המערער לא טען כי הינו חולה נפש.

4.סניגורו דאז של המבקש הציע שבית משפט השלום יאריך מאסרים על תנאי שהיו תלויים נגד המבקש, וזאת מכוח סעיף 85 לחוק העונשין. בית משפט השלום לא קיבל את הבקשה. בית המשפט ציין כי המאסרים על תנאי לא הרתיעו את המבקש, וכי העובדות בהן הודה המבקש מצביעות על היותו אדם בעל דחפים אלימים המתקשה לשלוט באלימותו. עוד ציין בית המשפט כי הגיע הזמן שהמערער ילמד כי המעשים יגררו תגובה עונשית הולמת וכואבת. בית המשפט הפעיל מאסרים על תנאי של 18 חודשים ו-6 חודשים בחופף זה לזה. בגין העבירות נשוא התיק הנוכחי הוטלה תקופת מאסר של 18 חודשים מחציתה בחופף למאסר על תנאי המופעל ומחציתה במצטבר, כך שתקופת המאסר הכוללת בפועל היא 27 חודשים.

5.בקשה שהושמעה על פה לעיכוב ביצוע נדחתה. המבקש החל בו ביום (26.6.2006) את ריצוי עונש המאסר.

6.המערער הגיש ערעור על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי ועמו בקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטה מיום 13.7.2006 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת בר-זיו) את בקשת עיכוב הביצוע, ועל כך הערר שבפני.

7.באת כוח העורר, עו"ד רויטל סויד, טענה כי מאסרו של העורר מחבל בשיקומו המוצלח. עוד טענה כי העבירות בוצעו בשנת 2004 ומאז לא חזר המבקש לסורו; בדיון על פה הצביעה על כך שבית משפט השלום בנתניה האריך את המאסרים על תנאי שהופעלו בעניינו עוד ב-3.11.2005 (ת.פ. 2153/04 שלום נתניה), ולא יתכן כי ערכאה אחת תאריך את המאסר על תנאי והשניה תפעיל אותו. לדבריה התסקיר חיובי הוא ויש סיכוי ממשי לקבלת הערעור במובן זה שהמאסרים על תנאי יוארכו שוב כאמור בסעיף 85 לחוק.

8.לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת שתי הערכאות שקדמו לי. ריבוי העבירות לרבות ההליך בו הוארכו המאסרים על תנאי מלמד על הצורך להגן על הציבור מפני המבקש, תקופת המאסר הכוללת אינה קצרה. ראוי עם זאת שהערעור ייקבע למועד שאינו רחוק.

9. הערעור נדחה.