ע"פ 6130/00 וליד חרב נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע, על פי הודאתו, בבית המשפט המחוזי בחיפה, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד מזוין ובריחה ממשמורת חוקית.

המערער, יחד עם אחר, קשר קשר לשדוד עובד בתחנת דלק. היוזמה לביצוע השוד באה מן המערער. השוד בוצע סמוך לאחר חצות הלילה, כאשר המערער ושותפו מכסים את פניהם. הם התיזו בפניו של עובד התחנה גז מדמיע ולאחר שאיימו עליו, כאשר המערער יוצר רושם שברשותם אקדח, נטלו מכיסו כסף מזומן שהיה ברשותו ונמלטו מהמקום.

משהוארך מעצרו של המערער בבית משפט השלום, נמלט המערער על נפשו ונתפס לאחר מרדף. לכן הורשע גם בעבירה של בריחה ממשמורת חוקית.

בית המשפט המחוזי גזר על המערער מאסר לתקופה של שלוש שנים ומחצה לריצוי בפועל, ועוד שנתיים מאסר על תנאי. שותפו לביצוע העבירה, שהיה קטין בעת ביצוע מעשה העבירה, נידון למאסר בפועל לתקופה של ששה חודשים, בנוסף לעונש של מאסר מותנה, ובית המשפט קבע, כי הוא ירצה את עונשו בעבודות שירות.

2.המערער מלין כנגד חומרת העונש שנגזר עליו. הוא סבור, כי בית המשפט לא הביא בחשבון ראוי את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, ואת העובדה שהיה נתון ללחץ נפשי ולמצוקה רגשית בתקופה בה ביצע את העבירות. עוד הוא סבור, כי לא היה מקום להבחין לעניין העונש בינו לבין שותפו לעבירה, וכי היה מקום להתחשב בהודאתו באשמה.

לא מצאנו עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. העבירות אותן ביצע המערער הן עבירות חמורות הנגועות באלימות קשה. בית המשפט הבחין בגזר דינו בין המערער לבין שותפו, והביא בחשבון העונש את הבדלי הגיל בין השניים, ואת העובדה, שהמערער הודה בה, כאמור בכתב האישום, כי היוזמה לביצוע השוד הייתה יוזמתו שלו.

בנסיבות העניין העונש שהוטל על המערער אינו חמור במידה המצדיקה את התערבותנו, ובפועל אינו חמור כלל.

הערעור נדחה.