ע"פ 6130/21דני טרייגר נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בהתאם להודאתו בעבירות של ייבוא סם מסוכן וקשירת קשר לפשע, ובמסגרת הסדר טיעון הוסכם כי הצדדים יעתרו במשותף להשתת עונש של 56 חודשי מאסר בפועל, כאשר המחלוקת ביניהם היא לגבי שאלת הצטברות או חפיפה לעונש מאסר בן 4 שנים בו נושא המערער בגין הרשעתו בתיק אחר. המדינה טענה להצטברות מלאה, בעוד שהמערער טען לחפיפה של 48 חודשים מהעונש המוסכם.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' קובו ), לאחר דיון מפורט בשיקולי הענישה, קבע כי 6 חודשים מתוך 56 חודשי המאסר בפועל יינשאו בחופף, והיתרה במצטבר.

לכך מכוון הערעור שלפנינו, כאשר הסניגורית המלומדת עותרת להגדלת תקופת החפיפה, ואילו המדינה סבורה כי אין עילה להתערבותנו.

שקלנו את טיעוני הצדדים, להשקפתנו התוצאה אליה הגיע בית המשפט אינה מגלה עילה להתערבותנו. תקופת החפיפה נקבעה בגדר הסדר בין הצדדים; אף שמדובר בעבירות בעלות אופי דומה, מדובר בפרשיות נפרדות, ולכך יש להוסיף כי עקרון ההלימה מצדיק כי יינתן לכל מעשה עבירה ביטוי הולם בענישה.

לפיכך, גם לאחר קריאת מכתבו האישי של המערער – שעברו מכביד לרבות נשיאה במספר עונשי מאסר בפועל – לא מצאנו כי יש מקום לשנות את תוצאות גזר הדין. תקוותנו היא כי רצון המערער להליך של טיפול ושינוי יוכל לקבל ביטוי, בשלב הראשון, גם בין כותלי הכלא.

הערעור נדחה.