ע"פ 6139/97 רוני אהרנוביץ נ. אוטו מגזין בע"מ

1.המבקש הוא עיתונאי שיזם את הוצאתו לאור של ירחון הרכב "אוטו" (להלן - "הירחון") וכן ערך אותו בשנים 1986 - 1993. המשיבה מס' 1 (להלן - "המשיבה") היא המוציאה לאור של הירחון. המשיב מס' 2 (להלן - "המשיב") הוא מנהל ובעל 87.5% ממניותיה של המשיבה והמבקש היה הבעלים של 10% מן המניות. כמו כן ערך המבקש דרוג של מכוניות המשווקות בישראל. אחרי שאחת מסוכנויות יבוא הרכב הביעה מורת רוח על פרסום הדרוג, הורה המשיב להפסיק את פרסום הדרוג. בשל כך הפסיק המבקש את עבודתו אצל המשיבה ביום 31.12.93. כן הגיש נגד המשיבים תביעה לסעדים שונים אשר, לפי הסכם בוררות בין בעלי הדין, נדונה בבוררות לפני המשיב מס' 3 (להלן - "הבורר").

הבורר פסק למבקש מקצת הסעדים שתבע. בין היתר קבע שעליו להעביר את מניותיו למשיב תמורת 150,000 ש"ח. כן פסק לו סכום של 2,130 ש"ח. את הוצאות הבוררות, שכר הבורר ושכר טרחת עו"ד, בסך של 30,000 ש"ח, הטיל עליו. בקשתו של המבקש לבטל את פסק הבוררות נדחתה בעיקרה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו, שאישר את הפסק, תוך ששינה את "חלוקת הנטל" על ידי הטלת מחצית ההוצאות ושכר הבורר על המשיבים.

מכאן בקשתו של המבקש להרשות לו לערער.

2.בפסק דינו בחן בית המשפט המחוזי את העילות שעליהן השתית המבקש את בקשתו - חריגה מסמכות (סעיף 24(3) לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן - "החוק") ותקנת הציבור (סעיף 24(9) לחוק) - ודחה את טענותיו של המבקש לגבי כל אחת מן העילות בהנמקה מפורטת. כן דחה, ואף זאת על פי נמוקים מפורטים, את השגותיו על שכרו של הבורר (סעיף 32 לחוק).

בבקשתו שלפני עמד המבקש בעיקר על הטענה שהפסקת פרסומו של הדרוג היתה "הפרה גסה של כללי האתיקה העיתונאית" וכן "הריסת התשתית הרעיונית של העיתון אותו הקים". לדעתו, היה על בית המשפט לקבוע כי מטעמים של אתיקה עתונאית ושל חופש הביטוי "תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור" (סעיף 24(9) לחוק) ולפיכך היה עליו לבטלו. לא מצאתי יסוד לטענה. כפי שקבע בית המשפט, לא התימר הבורר לקבוע הלכה בתחום האתיקה העתונאית, אלא פירש סעיף בהסכם בין בעלי הדין. לפי פירושו היו המשיבים רשאים לאסור לפרסם את הדרוג ולפיכך לא הפרו את ההסכם. כמו כן לא מצא בית המשפט "בשיקוליו של הבורר משום פגיעה בזכות לחופש הבטוי או בתקנת הציבור". המבקש בחר לעזוב את מקום עבודתו ולא התיצב במשרדי המשיבה החל ב 31.12.93 ולפיכך לא נותר לבורר אלא לקבוע מה שקבע.

בא כח המבקש שטח בבקשתו טענות כבדות משקל, אשר על רקע עובדתי אחר היו ראויות לדיון. בנסיבות הפרשה שלפנינו, אין טענותיו מצדיקות התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

3. הבקשה נדחית.