ע"פ 6153/21 פלוני נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה נ' הנדל:

מונח לפנינו ערעור על חומרת עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער – תקופה של 52 חודש. על פי כתב האישום המתוקן שבו הודה המערער, הוא ביצע עבירת שוד בחנות תכשיטים, ושדד רכוש רב תוך שהוא מכוון אקדח אוויר אל עבר בעלת החנות במהלך השוד. זמן קצר לאחר ביצוע השוד אותר המערער עם הרכוש שנשדד.

העבירה שבוצעה קשה ודורשת עונש מחמיר, הן לצורך הרתעת הרבים והן לצורך הרתעת המערער. כך, כמובן, במסגרת גבולות הענישה ההולמת. אף בתסקיר שירות המבחן ישנה התייחסות לסיכון להישנות התנהגות אלימה מצד המערער. יתר על כן, למערער עבר פלילי בתחומים שונים, והוא אף ריצה מאסרים קודמים, חלקם לתקופות משמעותיות. על פני הדברים, העונש שנגזר על המערער אינו חמור. ברם, לטענה אחת של הסנגוריה יש לתת משקל במסגרת ערעור זה. מתברר כי בית משפט קמא טעה בכך שציין בשלושה מקומות שונים בגזר הדין את שווי הרכוש שנשדד – שווי שעולה במידה משמעותית על הסכום שצוין בכתב האישום. מטעם זה, הסכים בא כוח המדינה להקלה מסוימת, אך לא מעבר לכך. זאת, הואיל ועל פני גזר הדין עולה כי הסכום שנשדד היה אחד מן השיקולים שהשפיעו על אורך תקופת המאסר. אכן, לא ניתן להתעלם מהשגגה שנפלה.

סוף דבר, הערעור מתקבל, באופן שעונש המאסר בפועל יהיה לתקופה של 46 חודש, במקום 52 החודשים שנגזרו. יתר העונשים וההוראות יעמדו בתוקף.