ע"פ 6155/07 רשאידה אמג'ד נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער הנו תושב הרשות הפלסטינית, שבתאריך 20.3.07 שהה בישראל שלא כחוק. בשעה 11:00 לערך נמצא המערער נוהג ברכב בו הסיע ארבעה תושבים נוספים של הרש"פ, ושוטר שהבחין בו סימן לו לעצור. המערער לא ציית לשוטר, אדרבא, האיץ את מהירות רכבו, ומכאן ואילך החל מרדף אחריו במטרה ללכוד אותו. אותו מרדף נמשך שעה ארוכה בכבישי הדרום, תוך שהמערער מסכן נהגים שלרוע מזלם נקלעו לדרכו, עוקף מחסומים, ואף מנסה לנגח רכבי משטרה ולפגוע בשוטרים.

המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח תקף, שהייה בישראל שלא כדין, הסעתם של שוהים בלתי חוקיים, הפרעה לשוטרים במילוי תפקידם, וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. בגין כל אלה הוא נדון ל-4 שנות מאסר, מאסר על-תנאי, והוא נפסל מלקבל רישיון נהיגה במשך 6 שנים לאחר שחרורו מן הכלא.

בערעור שבפנינו, המופנה כנגד גזר-הדין, נטען כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער, תוך שהוא אינו נותן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות, ובעיקר להיותו אב לילד הסובל מנכות קשה.

אין בידינו להיעתר לערעור. נדמה כי אין צורך לומר עד כמה חמור הוא המצב בדרכים, שהרי תאונות מתרחשות כעניין של יום יום, והן גובות את מחירן בהרוגים ופצועים. למציאות קשה זו תורמים בשנים האחרונות גם נהגים שבמודע ובכוונה תחילה מסרבים לציית להוראות שוטרים לעצור, ופותחים בבריחה תוך נסיעה מהירה והפרתם של כללי בטיחות בסיסיים. לא אחת נסתיימו מרדפים מסוג זה בנפגעים, ומאחר וזו שוב אינה התנהגות המאפיינת בודדים, קבענו כי יש להחמיר בענישה בתחום זה. בית המשפט המחוזי הלך בעקבות פסיקתו של בית משפט זה, ולא מצאנו בנימוקי הערעור דבר המצדיק את התערבותנו. אכן, נסיבותיו של המערער קשות הן, אולם זו אינה עילה לביצוען של עבירות כה רבות, שאך בדרך נס לא הסתיימו בתוצאה קשה. נוכח כל אלה דעתנו היא כי דינו של הערעור להדחות, וכך אנו עושים.