בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
6163/95
בפני:
כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופט צ' א' טל
כבוד השופטת ד' ביניש
המערער:
פלוני
נ
ג
ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.8.95 בת"פ 225/94 שניתן על ידי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
תאריך הישיבה:
ה' בשבט תשנ"ז (13.1.97)
בשם המערער:
עו"ד ארמון אברג'יל
בשם המשיבה:
עו"ד אריה פטר
בשם שירות המבחן למבוגרים:
גב' נעמי שיפמן
פסק-דין
המערער הורשע במעשי אינוס של שתיים מבנותיו הקטינות ועשיית מעשים מגונים בכפיה בהן ובבת קטינה נוספת, במעשי תקיפה רבים ואכזריים בבנו הקטין, בתקיפת אשתו, באיומים ובהדחה בחקירה.
על כל אלה נגזר על המערער עונש של 20 שנות מאסר וכן ארבע שנות מאסר על-תנאי.
הערעור מופנה כלפי ההרשעה וכן כלפי גזר הדין.
נימוקי הערעור המהותיים מבוססים על טענה שקיימות תמיהות וסתירות בעדויות התביעה, ועל היעדר הנמקה מספקת להעדפת עדויות המתלוננות. לטענת המערער עשו בני ביתו קנוניה נגדו והכל עלילה שיסודה בשקר.
חלק זה של הערעור יש לדחות. הטענות כולן בתחום הקביעות העובדתיות שבית המשפט שלערעור אינו נוטה להתערב בהן על נקלה. הקביעות מבוססות על מהימנות הראיות. בית המשפט מצא חיזוקים של ממש לעדויות המתלוננות. מאידך גיסא לא נתקבלה גירסתו של המערער הכופרת בכול (פרט למכות שהפליא בבנו מפעם לפעם, משום "דרכי חינוך"). בית המשפט כינה את גירסתו של המערער
"נטולת אמינות ואין בה ממש ולא היה בה כדי להעלות ספק כלשהו באשר למידת ביסוסן של גירסאות הבנות והאם, אשר אמרו דברים היוצאים מן הלב שזעזעו את שומעיהן".
2.
סידרה נוספת של טענות בערעור מתייחסות לסדר ניהול המשפט. בית משפט קמא סירב, לאחר חילופי סניגורים, להחזיר את הבנות לדוכן העדים לחקירה נגדית נוספת, רק מפני שהסניגור החדש חשב שהן לא נחקרו כל צרכן. הסניגור טוען שבכך נפגעה הגנת המערער. טענה זו אנו דוחים. בדרך כלל, חילוף סניגורים אינו סיבה לחקירת עדים מחדש. הדבר נתון לשיקול דעתו של בית משפט קמא, ואין כל מקום להתערב בו. במקרה שלפנינו גם נחקרו המתלוננות כל הצורך, ומסרו עדותן בפירוט רב וגם עמדו בחקירה הנגדית.
טענה נוספת היא, שבית משפט קמא לא איפשר הצגת ראיות הגנה נוספות, בדמות תביעת נזיקין שהגישו המתלוננות נגד האב המערער. ואולם לשאלתנו מודה הסניגור שגם בתביעה זו מעלות המתלוננות טענות אינוס ומעשים מגונים נגד המערער, אלא, שלדעת הסניגור, ניתן להצביע על סתירות בין גירסותיהן שם וכאן. כבר צויין לא אחת שסתירות בגירסאות, כשהן לעצמן, אין בהן, בהכרח, כדי לקעקע אמון שניתן בעדויות שנמצאו להן חיזוקים די הצורך. בסופו של דבר העידו כאן חמשה בני משפחה נגד המערער עדות שלא נסתרה, ושבעיקרה היא עקבית ומתאימה, עד כדי כך שהסניגוריה רואה בכך אחד מנימוקי הערעור (סעיף 4(ג) לנימוקי הערעור). ביקשנו מן הסניגור להצביע על הסתירה המוחצת ביותר בין גירסת המתלוננות בכתב התביעה האזרחי ובין עדותן בבית המשפט. בתשובה לכך הצביע הסניגור על אירוע במקלחת באחת הבנות, הנטען בכתב התביעה וכביכול לא הוגד בעדותה. ואולם אין כאן סתירה אלא לכל היותר פרט נוסף במהלך אירוע שהוא עצמו הוזכר גם הוזכר בעדותה בבית המשפט.
טענה אחרת היא שהתביעה הגישה, לאחר הסיכומים, השלמה ופסק דין לבית המשפט, ודבר זה גרם להחמרת עונשו של המערער.
לא נראה לנו שהגשת פסק דין כתקדים, ואפילו בצרוף הערות לגביו, היה בה כדי לגרום לעיוות דינו של המערער. מה גם שבא-כוח המערער הגיב בכתב בפני בית משפט קמא על האמור באותו פסק דין.
אשר לעונש, טוען הסניגור שהעונש מופלג בחומרתו, ואין לו אח וריע. אכן, עונש מאסר של 20 שנה הוא עונש חמור מאוד. אבל כאן מדובר בשורה של מעשי אינוס בתוך המשפחה לאורך שנים, בקטינות חסרות אונים וחסרות ישע, וכן בעבירות חמורות נוספות. בנסיבות אלה אין לומר שהעונש חמור יתר על המידה, ואין מקום להתערבותנו.
הערעור נדחה.
ניתן בזה צו איסור פרסום כל פרט מזהה לגבי המערער או מי מבני משפחתו.
ניתן היום, ה' בשבט תשנ"ז (13 בינואר 97).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת