ע"פ 617/97 איוב אחמד נ. מדינת ישראל

הרשעת המערער מעוגנת בראיות שבאו לפני בית המשפט המחוזי, וחרף טענותיו של הסניגור המלומד לא מצאנו יסוד לקבוע כי בית המשפט המחוזי שגה באיזו מקביעותיו העובדתיות או מסקנותיו המשפטיות. התוצאה היא כי דין הערעור על ההרשעה להידחות.

מאידך רואים אנו מקום להתערבות בגזר-דינו של בית המשפט וזאת בשני עניינים:

(א) הננו מבטלים הפעלתם של ארבעה מתוך עשרים ושמונה חודשי מאסר על-תנאי, שהוטלו על המערער על-ידי בית משפט השלום בעכו בתיק 2569/90 (פיסקה 3(ד) לגזר דינו של בית המשפט המחוזי).

(ב) הננו מבטלים את הוראת בית המשפט המחוזי, על-פיה הפעיל בית המשפט נגד המערער ארבעה עונשי מאסר על תנאי במצטבר לעונש המאסר שהושת עליו בגין עבירותיו הנוכחיות. אנו מורים כי המאסרים על-תנאי יופעלו כשמחצית תקופתם הכוללת מצטברת למאסר שהוטל בגין העבירות הנוכחיות ומחצית התקופה חופפת למאסר האמור.

התוצאה המעשית היא שעל המערער לרצות תקופת מאסר כוללת בת שישים וארבעה חודשים, בניכוי תקופת מעצרו כהוראת בית המשפט המחוזי. יתר חלקי גזר-דינו של בית המשפט המחוזי יעמדו על כנם.