ע"פ 6172/08 ראמד לקאווה נ. מדינת ישראל

המשיבה הסכימה לקבלתו של הערעור המופנה נגד העונש שגזר בית המשפט המחוזי. בגזר הדין החמיר בית המשפט עם המערער ביחס למה שהוסכם בהסדר טיעון שני שהובא בפניו. בית המשפט קמא השית עונש של 42 חודשי מאסר לריצוי בפועל תחת 24 חודשים, בניגוד למוסכם בהסדר הטיעון השני.

דעתנו היא, כי לא היתה במקרה זה הצדקה לסטות מהסדר הטיעון. זאת, במיוחד נוכח העובדה שמדובר בהסדר טיעון שני. בהסדר הטיעון הראשון הוסכם שיוטל עונש מאסר של 12 חודשים לריצוי בפועל. בית המשפט המחוזי הודיע כי לא יאשר את הסדר הטיעון עוד לפני שהמערער הודה בעובדות. משכך, נעשה לאחר זמן מה הסדר הטיעון השני, שהביא להכפלתו של עונש המאסר המוסכם. משהוצג הסכם זה בפני בית המשפט, הוא לא הודיע מיד כי לא יקבלו, בניגוד למה שעשה לגבי ההסכם הראשון. רק לאחר מתן הכרעת הדין ובמסגרת גזר הדין החמיר בית המשפט עם המערער מעבר למוסכם בהסכם השני.

בנסיבות האמורות, יפה עשתה המשיבה משהסכימה לקבלתו של הערעור. הערעור מתקבל איפוא. תחת עונש מאסר לריצוי בפועל של 42 חודשים יבוא מאסר של 24 חודשים. המאסר המותנה של 18 חודשים יעמוד בעינו. כפי שהוסכם בערכאה דלמטה, יגורש המערער מן הארץ בתום ריצוי העונש.