ע"פ 6174-23 ע"פ 6174-23

1.בפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' עדן), מיום 18.7.2023, בת"פ 20315-07-20, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה על-ידי המבקש.

2.ביום 9.7.2020 הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 329(א)(1) ו-329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק).

בתמצית יתואר כי על פי עובדות כתב האישום, בין המבקש ובני משפחתו לבין קרובי משפחתו מבני פלג אחר, התפתחה מריבה. כעשרים דקות לאחר מכן, המבקש נסע ברכבו לעבר מעגל תנועה הסמוך לביתו, והבחין כי בסמוך למדרכה העוטפת את מעגל התנועה, נוכחים מספר אנשים בני הפלג האחר, וביניהם המתלוננים. המבקש לא נתן זכות קדימה לרכב אחר שנסע במעגל התנועה, האיץ את מהירות רכבו ונסע לעבר המתלוננים כדי לדרוס אותם. המבקש פגע במתלונן 1, שנפצע בכתף שמאל ובכף רגל ימין, ובמתלונן 2. המתלונן 3 זז ברגע האחרון, ונמנעה פגיעתו. לאחר שהרכב נעצר, התפתחה קטטה בין הנאשם ובני משפחתו לבין בני הפלג האחר והמתלוננים.

3.המבקש כפר במיוחס לו בכתב האישום. המבקש טען כי לאחר שנתן זכות קדימה לרכב שנסע במעגל התנועה באותה העת, ובטרם נכנס למעגל התנועה, הוא איבד שליטה על רכבו לאחר שבני הפלג האחר רגמו אותו באבנים. לטענת המבקש, הוא איבד את הכרתו לאחר שנפגע תחילה בכתפו ולאחר מכן בראשו, מהאבנים שנזרקו עליו. על כן, לטענתו, לא הייתה לו כוונה פלילית לפגוע במתלוננים, והפגיעה בהם נגרמה כתוצאה מתאונת דרכים אשר התרחשה לאחר שנפגע, התעלף, ואיבד שליטה ברכב. עוד טען המבקש כי מאחר שאיבד את הכרתו עוד בטרם פגע במתלוננים, לא יכול היה להתקוטט עם בני הפלג האחר, לאחר שרכבו נעצר, כפי שנטען בכתב האישום.

4.ביום 29.11.2022 הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט י' עדן) סקר את כל העדויות שבפניו, וקבע בהכרעת דינו כי אין לתת אמון בעדותו של המבקש. זאת, לאחר שעמד על הסתירות הרבות בעדותו של המבקש, ועל כך שגרסתו אינה מתיישבת עם הנחזה בשני סרטונים אשר תיעדו את האירוע – ת/29 (סרטון המצלם את מעגל התנועה) ו-ת/32 (סרטון המתעד את האירוע ממצלמת הדרך של הרכב אשר המבקש לא נתן לו זכות קדימה):

"יצוין כפי שעולה מת/29 כמו גם מת/32, שהם צילומי האירוע, לא נחזית ולו אבן אחת המושלכת או פוגעת ברכב בו נוהג הנאשם, וגם לא נחזים אנשים המבצעים תנועה אשר יכולה להשתמע כתנועת השלכת אבן. נצפים אנשים ספורים, במרחק מהככר ואלו אינם משליכים מאומה". (עמוד 8 להכרעת הדין)

5.בית המשפט עמד על כך שתשומת ליבו הופנתה לאבן שנצפתה על הכביש בסרטון ת/32, אך שלל את האפשרות כי הדבר מוכיח את גרסתו של המבקש, לפיה הושלכו אבנים על רכבו במהלך נסיעתו:

"הוצג לנאשם גם הסרטון ת/32, והוא מדבר על אבן על הכביש אך מתברר שהאבן היא מנקודת זמן עוד לפני שרכבו מגיע, והנאשם אינו נותן הסבר, וחוזר ואומר שנזרקו עליו אבנים כשהיה במעגל". (עמוד 9 להכרעת הדין)

בהיעדר תימוכין לגרסתו של המבקש, ומשביצוע הדריסה כלל לא היה שנוי במחלוקת, קבע בית המשפט המחוזי כי עובדות כתב האישום הוכחו מעל לספק סביר, והרשיע את המבקש בביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 329(א)(1) ו-329(א)(2) לחוק.

6.ביום 18.7.2023 גזר בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט י' עדן) את דינו של המבקש, והשית עליו 42 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים; פיצוי למתלונן 1 בסך 20,000 ש"ח; פיצוי למתלונן 2 בסך 5,000 ש"ח; ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך חמש שנים.

7.ביום 15.8.2023 הגיש המבקש ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין, ולצדו בקשה למינוי סנגור ציבורי. ביום 23.8.2023 מונתה באת-הכוח הנוכחית של המבקש לייצגו. ביום 28.8.2023 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו לחודש ימים, על מנת לאפשר לבאת-כוחו ללמוד את התיק ולהגיש הודעת ערעור מנומקת. דיון בבקשה לעיכוב ביצוע נקבע ליום 31.8.2023, אולם הוא נדחה ליום 7.9.2023, לאחר שהוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון. מאחר שמועד ההתייצבות לעונש המאסר נקבע ליום 3.9.2023, ובהיעדר התנגדות מטעם המשיבה, ביום 29.8.2023 הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן החלטה אחרת. בדיון שהתקיים בפניי ביום 7.9.2023, ביקשה באת-כוח המבקש לקבוע דיון נוסף בבקשה בעוד חודש ימים, על מנת לאפשר לה ללמוד את התיק כדבעי. בהחלטתי מאותו היום, נעתרתי לבקשתה, ואפשרתי למבקש להגיש נימוקי ערעור מפורטים, ובקשה מפורטת לעיכוב ביצוע.

8.ביום 9.10.2023 הגיש המבקש, לבית משפט זה, הודעת ערעור מתוקנת ומנומקת על הכרעת הדין וגזר הדין, ועמה בקשה לעיכוב ביצוע כל רכיבי גזר הדין עד להכרעה בערעור. הודעת הערעור מתמקדת בטענה לפיה מהסרטונים אשר תיעדו את האירוע (ולמעשה באחד מהם – ת/32) עולה כי הושלכו אבנים לעבר רכבו של המבקש במהלך כניסתו למעגל התנועה – על כן, לטענת המבקש סיכויי הערעור שהגיש טובים במיוחד, ודין בקשתו לעיכוב ביצוע להתקבל. במילים אחרות, נטען כי מעיון מדוקדק בסרטון ת/32 ניתן ללמוד כי בית המשפט המחוזי טעה בהסקת מסקנות מהסרטונים, באופן אשר יש בו כדי להפוך את הכרעת הדין מיסודה.

9.המשיבה מתנגדת לבקשת עיכוב הביצוע. לשיטתה, סיכויי הערעור "נמוכים ביותר", בשים לב לכך שבית המשפט קמא בחן ביסודיות את הסרטונים ואת העדויות, וקבע כי לא נחזה "כל השלכת אבן שהיא", כך שטענות המבקש מופרכות. יתר על כן, המשיבה טוענת כי הסרטונים אף מוכיחים כי לא הושלכו לעבר המבקש אבנים אשר פגעו בגופו וגרמו לאיבוד שליטתו על הרכב.

10.לאחר עיון, שמיעת טיעוני הצדדים בדיון שנערך בפניי ביום 15.10.2023, וצפייה מספר פעמים, במהלך הדיון, בסרטון ת/32, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

11.כלל הוא כי נאשם שהורשע ונגזר דינו יחל בריצוי עונשו באופן מיידי, ואין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להצדיק את עיכוב ביצוע גזר הדין. יחד עם זאת, לבית המשפט מסור שיקול דעת לעכב את ביצוע עונש המאסר, ועליו לתת דעתו לכלל הנסיבות והנתונים הרלוונטיים בעניינו של המבקש. במסגרת זו יש לבחון, בין היתר, את העבירה ונסיבות ביצועה; משך תקופת המאסר שנגזרה; סיכויי הערעור; עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו במהלך המשפט; נסיבותיו האישיות של המבקש; ואופיו של הליך הערעור, דהיינו – האם מדובר בערעור על חומרת העונש בלבד, או שמא גם על הכרעת הדין – ולאזן בין השיקולים השונים בגדרו של המקרה הפרטני (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: עניין שוורץ)).

12.לאחר בחינת עניינו של המבקש בראי השיקולים שהותוו בעניין שוורץ, סבורני כי דין הבקשה להידחות. המבקש מבקש לשכנע כי סרטון ת/32 מלמד כי אכן הושלכו אבנים על רכבו, וכי ניתן לצפות בסרטון באבן, אשר נחזית כמתגלגלת על הכביש, באופן שאינו מתיישב עם קביעת בית המשפט קמא לפיה לא נחזית השלכת אבן כלשהי על הרכב. לטענתו של המבקש, האמור מצדיק את המסקנה שסיכויי הערעור שהגיש טובים במיוחד ומטעם זה יש להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע.

ההכרעה בערעור שמורה כמובן להרכב שישב לדין, אולם לצורך ההכרעה בבקשה שבפניי, אציין כי ספק בעיניי אם התמונה הנחזית מהסרטון מבססת את הנטען על ידי המבקש.

מעבר לכך (ובכך, להשקפתי, העיקר), ספק רב בעיניי עד כמה פירוש הנחזה בסרטון באופן שהמבקש טוען לו, מלמד על סיכויי ערעור טובים במיוחד. כך, אף אם צוין בהכרעת הדין כי לא הושלכו אבנים כלל על הרכב, ספק בעיניי אם זו השאלה המרכזית שעמדה לדיון, אשר על בסיס ההכרעה בה הורשע המבקש.

כזכור, טענתו של המבקש הינה שנזרקו עליו אבנים שפגעו בו תחילה בכתף ולאחר מכן בראש, ועקב כך איבד שליטה ברכבו. בית המשפט קמא קבע, ובכך לכאורה העיקר, כי לגרסה זו אין כל תימוכין בסרטונים. על כן, נראה כי השאלה העיקרית (ובכך יעסוק ההרכב שידון בערעור) אינה האם נזרקה אבן כלשהי, בגודל כלשהו, בזמן כלשהו, לכיוון רכבו של המבקש, אלא האם המבקש איבד שליטה ברכב – כך שמדובר בתאונה. ספק רב בעיניי, האם התמקדות בסרטון ת/32 ובפרשנות הניתנת לו על ידי המבקש, יש בהם כדי לבסס סיכויים טובים לערעור, ביחס לשאלה האמורה. יתר על כן, דומה כי יהיה על המבקש להתמודד גם עם מה שלא רואים בסרטונים – פגיעת "סלעים" (כפי שתוארו האבנים על ידי המבקש בעדותו בבית המשפט קמא) בכתפו ובראשו של המבקש, אשר הובילה, לפי הנטען, לאיבוד הכרתו.

13.באשר ליתר השיקולים המדריכים את בית המשפט בבקשות לעיכוב ביצוע, כפי שפורטו בעניין שוורץ, התמונה המצטיירת היא כי דין הבקשה להידחות, זאת לרבות לאור חומרת העבירות בהן הורשע המבקש, ואורך תקופת המאסר שהושתה עליו (42 חודשים בניכוי ימי מעצרו) אשר אינה מעלה חשש כי המבקש ירצה את עונשו בטרם יישמע ערעורו.

14.סוף דבר: הבקשה נדחית.

המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר בפועל שהוטל עליו ביום 1.11.2023 עד השעה 10:00 בימ"ר דקל, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.