ע"פ 62/01 יעיש חליווא נ. מדינת ישראל

השופט י' טירקל:

1.בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את המערער בעבירה של סחיטה באיומים. כפי שנקבע בהכרעת הדין, בתמצית, היה המתלונן באותה פרשה חייב כספים למערער, כתוצאה ממשחק קלפים. המערער ניסה לגבות את החוב על ידי נטילת מכוניתו של המתלונן והסתרתה. עוד אמר המערער למתלונן כי אם לא יביא לו סכום של 30,000 ש"ח עד למחרת היום "יהיו לו בעיות ולילדיו". נוכח האיום השאיר המתלונן את הרכב ואת מפתחותיו בידי המערער. בשל מעשים אלה גזר בית המשפט על המערער עונש של מאסר בפועל לשנה אחת וכן מאסר על תנאי של שנה.

המערער ערער על הכרעת הדין וגזר הדין.

2.טענתו העיקרית של בא כוח המערער היא כי ראוי היה שעדותו של המתלונן לא תשמש בסיס להרשעה. לדעתו מעידה העובדה, כי בית המשפט לא נתן אמון באותה עדות לצורך הרשעתו של המערער בעבירה אחרת שבה הואשם וממנה זוכה, על כך שגם לצורך העבירה שבה הורשע אין לסמוך על אותה עדות. עוד טען כי החיזוקים שמצא בית המשפט בראיות שהובאו לפניו, כגון הסתרתו של הרכב של המתלונן במושב אשתאול, אין בהם כדי לחזק את גרסתו של המתלונן שהרכב נלקח ממנו שלא מרצונו.

לענין העונש טען בא כוח המערער שהוא חמור מדי, המאסר האחרון שהושת עליו היה בשנת 1984, הוא נכה ביטוח לאומי, אינו עובד ומתפרנס מקצבת נכות, נשוי ואב לבת בת 3 שנים.

3.לא מצאנו מקום להתערב בהכרעת הדין. העיון בה מגלה כי בית המשפט נתן אמון בגרסתו של המתלונן ודחה את גרסתו של המערער כבלתי ראויה לאמון. בית המשפט אף מצא ענינים רבים בעדותו של המערער המחזקים את גרסת המתלונן. כל אלה נתונים לשיקול דעתו של בית המשפט הדן באישומים ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם.

גם בעונש לא מצאנו מקום להתערב. מדובר באדם כבן 37 שנים שבעברו רשימה ארוכה של הרשעות, רובן בעבירות רכוש, וביניהן גם עבירות של שוד מזוין ונשיאת נשק שלא כדין. העבירה שבה הורשע המערער היא חמורה ביותר ולאור עברו זה אין לומר שבית המשפט החמיר איתו יתר על המידה.

4.הערעור על הכרעת הדין וגזר הדין נדחה.

לפי בקשת בא כוח המערער יתייצב המערער לריצוי עונשו ביום 27.2.01, בשעה 10:00, במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בירושלים.