ע"פ 6203/04 ששון (גיל) שמואל נ. מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

1.המערער הורשע על פי הודאתו בביצוע מעשה מגונה בקטין וכן בניסיון לבצע מעשה מגונה בקטין אחר בנסיבות מחמירות. שיטות הפעולה של המערער בשני המקרים היו דומות. המקרה הראשון אירע בשנת 1997, המערער איתר את קורבנו, ילד כבן עשר שנים, ופיתה אותו באמצעי תרמית לבוא עימו למקלט המצוי במושב במקום מגוריהם. בהגיעם למקלט דרש המערער מן הקטין כי ישפשף את איבר מינו ולאחר שהסיר את מכנסיו ותחתוניו הורה לו לסבן את גופו ולעשות כהוראתו באמצעות הסבון. הקטין סירב והצליח להימלט מן המקום. המקרה השני אירע בשנת 1998. המערער נתקל בשעות הערב בקטין כבן שמונה וחצי שנים בעת שזה היה בדרכו לבית סבתו. המערער הורה לקטין להתלוות אליו למקלט, ולא הירפה ממנו עד שנענה לו והתלווה אליו. בהיותם במקלט, ולמרות התנגדותו של הקטין, אילצו המערער לשפשף את איבר מינו החשוף עד שהגיע לסיפוק מיני.

2.כתב-האישום בעניינו של המערער בגין המעשים שתוארו לעיל הוגש רק בשנת 2003, דהיינו כשש שנים לאחר ביצוע המעשים נשוא האישומים. לאחר תיקון מסוים שנערך בהסכמה בכתב-האישום הודה המערער בעובדות שיוחסו לו והורשע כאמור בעבירות שצוינו. בגזר הדין מיום 13.6.2004 הדגיש בית המשפט את חומרת המעשים אך בשל המשקל המיוחד שראה לייחס לחלוף הזמן ולעיכוב הבלתי סביר שחל בהגשת כתב האישום, וכן למצבו הגבולי של המערער הסובל מפגם אורגני ומוגדר כבעל פיגור שכלי גבולי, גזר בית המשפט המחוזי על המערער שלושים חודשי מאסר מתוכם שבעה חודשים מאסר בפועל והיתרה על תנאי שלא יעבור עבירה מסימן ה' בפרק י' לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. כמו-כן הורה בית המשפט המחוזי כי המערער יהא נתון לפיקוח של שירות המבחן במשך שנתיים מיום שחרורו.

3.בערעור שלפנינו מלין המערער על חומרת העונש וטוען כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי להיותו אדם בעל צרכים מיוחדים המתפקד ברמה מנטאלית נמוכה, לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות וכן לעובדה כי זה לו מאסר ראשון וכי חלף זמן רב מאז ביצוע העבירות ומאז לא הסתבך בעבירות דומות.

ביצועו של עונש המאסר עוכב על פי החלטתו של בית משפט זה ובינתיים שולב המערער בעבודה במרכז השיקום בבית שאן והממונים עליו הביעו שביעות רצון מתפקודו. הדיון בערעור נדחה בעבר על מנת ששירות המבחן ינסה לבחון אפשרות לשלב את המערער במסגרת מתאימה לטיפול בעברייני מין, במקביל להעסקתו במפעל השיקום, אך מתוך התסקיר שהוגש לנו לקראת הדיון היום מתברר כי לא נמצאה מסגרת טיפולית מתאימה כזו ומדברי קצינת המבחן בפנינו במהלך הדיון עולה כי אין היא רואה טעם לדחייה נוספת לצורך קיום בדיקה נוספת בכיוון זה. יחד עם זאת, ולנוכח היכולת שגילה המערער לתפקד לאורך זמן במסגרת התעסוקתית, ראה שירות המבחן להמליץ על קיצור תקופת המאסר, על מנת שירוצה בעבודות שרות בציינו כי ככל שהתקופה תהא קצרה דיה יוכל המערער לשוב אל מרכז השיקום שבו הוא מועסק כיום.

4.דין הערעור להידחות.

מגזר דינו של בית משפט קמא עולה כי בשנת 1994 הורשע המערער בבית המשפט לנוער בביצוע עבירה של מעשה סדום בקטין בעת שהוא עצמו היה קטין. כמו כן, הורשע המערער לפני ואחרי המעשים נשוא ערעור זה בעבירות רכוש. בהינתן כל אלה ובהתחשב בחומרת המעשים שבהם הורשע, ובסיכון הניכר הנשקף ממנו לציבור הקטינים, שהינה אוכלוסיית היעד לסטיותיו, נראה כי העונש שהוטל על המערער במקרה דנן הינו מופלג לקולא ואיננו מצדיק כל התערבות. מסקנה זו מתבקשת בייחוד נוכח העובדה שהמערער לא שולב עד כה במסגרת טיפולית כלשהי וממילא לא נעשה כל ניסיון טיפולי להתמודד עם הבעיות המיניות שמהן הוא סובל. העובדה כי מצבו של המערער מבחינה שכלית הינו גבולי, מצדיקה אכן התייחסות מיוחדת אליו, אך בה במידה יש בכך כדי להעצים את המסוכונות הנשקפת ממנו, ככל שלא ישולב במסגרת טיפולית מתאימה, ויפה שעה אחת קודם. אכן, יש לקוות כי במסגרת בית הסוהר תימצא למערער מסגרת כזו וייעשה ניסיון מקצועי לטפל בבעיותיו.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 11.12.2005 עד השעה 11:00 בבית המשפט המחוזי בנצרת, במזכירות הפלילית.