פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
6208/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט ח' מלצר
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי לנוער בחיפה, בת"פ 513/06, מיום 3.5.07 (ניתן על ידי כבוד השופט מ'
פינקלשטיין)
תאריך הישיבה:
כ"ח באלול התשס"ז
(11.9.07)
בשם המערער:
עו"ד חמוד חמוד
בשם המשיבה:
עו"ד תמר פרוש
בשם שירות המבחן לנוער:
גב' שלומית מרדר
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בחודש מרץ 2006, בשעת לילה מאוחרת, הגיעו חמודי טוויל (להלן: חמודי), אחיו גלאל (להלן: גלאל) ושניים מחבריהם (להלן: ראמי ומרואן), לקרית-ים כדי להחזיר את חברתו של ראמי – דנה זקס – לביתה. בעוד ראמי מלווה את חברתו, הגיעו למקום שתי נערות נוספות, שאחת מהן – אתי מזרחי, שוחחה עם חמודי. המערער, קטין יליד חודש פברואר 1990, שנקלע גם הוא למקום, העיר לאתי על שיחתה עם חמודי, והדבר גרר חילופי דברים וקללות בינו לגלאל. המערער הלך לדרכו, אולם לאחר זמן מה שב עם שלושה מחבריו: מתן זריהן, אלברט ירמיה ואלכס מנשירוב. המערער וחבריו יידו אבנים לעבר הקבוצה האחרת, ועם מקלות וברזלים תקפו אותם תוך שהם צועקים "ערבים, ערבים". מרואן נמלט עם הרכב בו נהג, ובזירה נותרו חמודי, ראמי וגלאל, וגם הם החלו נמלטים בריצה. אולם, המערער וחבריו לא הרפו מהם, והדביקו את חמודי וגלאל לאחר שפגעו באבן בראשו של הראשון. מכאן ואילך התפתחה תקיפה אלימה ביותר, כאשר המערער וחבריו הלמו ביריביהם בכל הבא ליד - בלוקים, מקלות וברזלים.
שני הקורבנות הובהלו לבית החולים, כאשר גלאל ללא הכרה ומצבו הוגדר כקריטי לאחר שנתגלו בראשו חבלות ושברים. גלאל שהה בבית החולים כחודש, ולאחר מכן הועבר לשיקום בבית לוינשטיין. גם לחמודי נגרמו חבלות, אף כי קלות יותר.
המערער ויתר הנאשמים בפרשה הודו בעובדות שתוארו לעיל, ובעקבות כך הורשעו בעבירה של חבלה חמורה, לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335(א)(1)+(א)(2), לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בהמשך, נדונו המערער וחבריו ל-30 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, וכל אחד מהם חויב לשלם לגלאל פיצוי בסכום של 10,000 ש"ח ולחמודי - 5,000 ש"ח. מתן זריהן נדון לשנת מאסר נוספת בגין תיק אחר שצירף, ואשר כלל 17 עבירות רכוש שביצע. להשלמת התמונה נוסיף, כי אלכס מנשירוב נדון על חלקו בפרשה ל-42 חודשי מאסר.
המערער מלין כנגד חומרת העונש. נטען, כי בית המשפט המחוזי לא העניק משקל ראוי לגילו הצעיר; לכך שהוא נקלע באקראי לזירה; שלתקיפה קדמה התגרות מצד המתלוננים; ולבסוף, להודאתו, לחרטה שהביע ולעברו שהיה עד כה נקי מהרשעות.
לא ראינו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. השופט המלומד של בית המשפט המחוזי נתן את דעתו לכל אותם עניינים אליהם הפנה המערער (ראו סעיף 21 לגזר הדין), ומכל מקום, מדובר באירוע חמור ביותר, במהלכו הותקפו שני צעירים בצורה אלימה מאין כמותה, וכתוצאה מכך נותר אחד מהם עם פגיעות קשות בתחום הקוגניטיבי וההתנהגותי. תקיפה מסוג זה, ובמיוחד על הרקע בו התרחשה, היא פן נוסף של
גל האלימות העכור השוטף את החברה בישראל, ושגם על בני הנוער הוא לא פסח. כדי לבער נגע זה אין מנוס מלנקוט ביד קשה בעבריינים מסוגו של המערער, ומכאן דעתנו כי העונש שהושת עליו לא זו בלבד שאין בו פן של חומרה, אלא שנראה הוא בעינינו כמתון יחסית.
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ח באלול התשס"ז (11.09.07).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט