ע"פ 6210/04 אושרי חסן נ. מדינת ישראל

השופט מ' חשין:

המערער הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות כהוראת סעיף 64א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961, ועונשו נגזר למאסר בפועל בן שבעה חודשים, למאסר על-תנאי בן שמונה-עשר חודשים, לפסילתו מנהיגה על כל כלי-רכב שהם לתקופה של עשרים שנה ולפיצוי משפחת הנפגע בסכום של 30,000 ש"ח.

הערעור הוגש הן על עונש הפסילה הן על פיצוי משפחת הנפגע, ואולם לפי עצתנו ויתר בא-כוח המערער על הערעור בנושא הפיצויים. נותר אפוא הערעור על הפסילה.

נסיבות העניין היו אלו, שיום אחד, בשעה 3:30 לערך, נהג המערער ברכב וחברו לידו. במקביל לו נהג חבר אחר אף הוא ברכב. בשלב כלשהו של הנסיעה, החלו המערער ונוהג הרכב האחר במעין-תחרות ותוך כדי אותה תחרות איבד המערער את השליטה על הרכב שנהג בו, החל עובר מנתיב לנתיב עד שעלה על אי-תנועה והתנגש בעוצמה רבה בעמוד תאורה. בתאונה זו נהרג חברו של המערער אשר ישב לידו ואילו המערער עצמו נחבל קשות.

אין ספק כי העבירה שהמערער הורשע בה עבירה חמורה היא. ואומנם, בתחילה הואשם המערער בעבירה של הריגה ורק לאחר מכן, ובהסדר בין בעלי-הדין, הוחלפה עבירת ההריגה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, והמערער הודה באשמה. הנה זה משובת-נעורים הפכה למעשה של פראות ונער צעיר קיפח את חייו על לא עוול בכפו. על רקע זה אין פלא בדבר שנגזר על המערער עונש כפי שנגזר. בה-בעת, דומה כי עונש הפסילה החמיר עם המערער ביתר. סבורים אנו כי פסילה מנהיגה למשך עשרים שנה עוברת את גבול המידתיות הראויה ועל-כן החלטנו להקל בעונש זה.

אנו מחליטים אפוא להמיר את עונש הפסילה מנהיגה, ותחת עשרים שנים של פסילה אנו מחליטים על שתים-עשרה שנים של פסילה. בכפיפות לכך אנו מחליטים לדחות את הערעור.

היום, ט"ו באלול תשס"ד (1.9.2004).

ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט

_______________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04062100_G06.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il