ע"פ 6219/10 נביל אלשמאלי נ. מדינת ישראל

1.

בעקבות הסדר טיעון הורשע המבקש לפי הודאתו בעבירה של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא בצירוף סעיף 144(ג)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בית המשפט המחוזי גזר על המבקש 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל (בניכוי 35 ימי מעצר) וכן 12 חודשי מאסר על תנאי. המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על גזר הדין ויחד עמו בקשה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר, היא הבקשה שבפניי.

2.

המבקש הינו יליד חודש יולי 1990. על פי כתב האישום, הבעיר המבקש מטען חבלה שהיה בידיו והשליך אותו לכיוון בנין בו התגוררה משפחה מסוימת בעיר רמלה. אחד מבני המשפחה עמד באותה עת על מדרגות הבנין. כאשר הוא ראה את המבקש מבעיר את המטען הוא צעק לבני משפחתו להימלט מן המקום. המטען שהושלך על ידי המבקש פגע בקיר ולא התפוצץ. המבקש נמלט מן המקום. האירוע התרחש באחד מימי חודש דצמבר 2009. העובדות המתוארות אלה הן העובדות בהן הודה המבקש.

3.

לפני בית המשפט המחוזי הונח תסקיר של שירות המבחן. מן התסקיר עולה, כי למבקש אין עבר פלילי. המבקש גדל במשפחה קשת יום. הוא סובל מבעיות רפואיות שונות בתחום הנוירולוגי. יצוין, כי האירוע שתואר בכתב האישום אירע על רקע סכסוך בין משפחתו של המבקש לבין המשפחה שמתגוררת בבנין אליו השליך המבקש את המטען. נקודה נוספת שראוי לציינה היא, כי באותו יום בו התרחש האירוע חזר המבקש מעבודתו וראה כי אחיו בן ה-14 מדמם מעינו. על פי הנטען, האח הותקף על ידי מי מבני המשפחה האחרת והאירוע בו היה מעורב המבקש נעשה בתגובה לפגיעה באחיו הצעיר.

4.

נראה לי כי במקרה זה יש להורות על עיכוב ביצועו של עונש המאסר. כאמור, המבקש הינו צעיר שאין לו עבר פלילי. שירות המבחן המליץ בתסקיר כי הוא יועמד בפיקוח למשך שנה וזאת בצד ענישה שתאפשר ביצוע של צו מבחן. מכך משתמע ששירות המבחן המליץ שלא יוטל על המבקש מאסר לריצוי בין כתלי הכלא. מיותר לומר שההמלצה אינה מחייבת את בית המשפט ואין זה ברור כלל אם ערכאת הערעור תקבל את ההמלצה. יחד עם זאת, נוכח הנתונים שצוינו, לרבות מצבו הרפואי של המבקש וכן נוכח העובדה שאין מדובר בתקופת מאסר ארוכה, סבורני שיש להורות על עיכוב ביצוע.

5.

אשר על כן, ביצועו של עונש המאסר לריצוי בפועל יעוכב בתנאים הבאים:

א.

הפקדה במזומן של 5,000 ש"ח.

ב.

התחייבות עצמית בסכום של 10,000 ש"ח.

ג.

ערבות של שני ערבים בסכום של 10,000 ש"ח לגבי כל אחד.