ע"פ 6225/12 פלוני נ. מדינת ישראל

לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיאה י' צבן והשופטים מ' מזרחי ור' כרמל ) בתפ"ח 32897-08-11 מיום 11.7.2012, במסגרתו הושתו על המבקש שנתיים מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא כי המבקש לא יעבור, לאחר שחרורו, עבירה מסוג פשע.

העובדות לפי כתב האישום המתוקן

1.

על פי כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון נתגלע סכסוך בין בני משפחת סווטי. מצדו האחד ניצב מורשד סווטי (להלן: מורשד ) וילדיו, ומצדו השני ניצבו יתר בני המשפחה. ביום 30.7.2011 עבר מועתז סווטי, הנאשם 3 בבית המשפט המחוזי (להלן: מועתז ) בסמוך לפתח ביתו של מורשד. במקום התפתחו חילופי צעקות בין מועתז לבין בנו של מורשד, איסמעיל. בעקבות כך התפתחה מהומה, במהלכה איים מועתז על מורשד ובניו כי ירצח אותם. בסמוך לכך, דקר מועתז את איסמעיל במפשעתו השמאלית. דבר הוביל לדבר, ולאחר קרות אירועים שאין טעם לפרטם לצורך ההליך דנא, התפתחה קטטה אלימה רבת משתתפים. המשתתפים בקטטה, ובכללם ארבעת הנאשמים בבית המשפט המחוזי וביניהם המבקש, היו חמושים בנשק קר שכלל סכינים, מברגים, מקלות, אבנים וחפצים מזדמנים אחרים. בשלב מסוים, דקר מורשד את המבקש בפניו באמצעות סכין יפנית. בתגובה, ניסה המבקש לדקור את מורשד, אך דקר את עבד, בנו של מורשד, שנחלץ לעזרת אביו. בשלב זה של הקטטה החלו המבקש ושני נאשמים נוספים לרדוף אחד אחמד, בנו של מורשד (להלן: המנוח ), כשבידיהם נשק קר. המנוח, שאותה עת אחז בבלון גז זרק את הבלון והחל לברוח מן השלושה ונכנס לתוך סמטה סמוכה. כאשר השיגו השלושה את המנוח, נאבק סייף סוויטי, הנאשם 1 בבית המשפט המחוזי (להלן: סייף ) במנוח ודקר אותו שתי דקירות בפלג גופו העליון. כתוצאה מאחת הדקירות נפטר המנוח זמן קצר לאחר מכן.

אשר על כן הואשם המבקש בחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ).

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

2.

המבקש הורשע במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון. באשר לעונש טענו הצדדים באופן חופשי; המשיבה מצידה הדגישה את חומרת המעשים, שבוצעו כחלק מקטטה אלימה ביותר שנמשכה שעות ארוכות. עם זאת ציינה המשיבה כי ראוי לתת משקל לכך שמשפחת המנוח השתתפה בקטטה וכן לכך שמורשד לא הועמד לדין על פגיעתו במבקש. המבקש מצידו טען כי במקרה דנא קיימות נסיבות לקולא שבהצטברותן הן מצדיקות לקבוע את הענישה ברף התחתון: קטטה המונית וספונטנית בה

לקחו חלק שני הצדדים לסכסוך, העובדה כי המבקש הותקף לפני שתקף בעצמו, אכיפה סלקטיבית המתבטאת בכך שמורשד, שתקף בסכין את המבקש, לא עומד לדין, העובדה כי המבקש היה קטין בעת האירוע (יליד 1993), המבקש הביע צער וחרטה על המעשים.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

3.

בית המשפט המחוזי עמד בגזר דינו על חומרת המעשים המיוחסים למבקש ולנאשמים לצידו, וציין כי חרף האלימות ההדדית שנקטו הצדדים, דומה כי הנאשמים הם שהיו דומיננטיים ותוקפניים יותר. באשר למבקש שקל בית המשפט את עברו הפלילי הנקי, את התרשמותו של שירות המבחן שציין כי אורח חייו הינו נורמטיבי וכי אין לו פרופיל עברייני (אם כי נמנע מלתת המלצה בעניינו), את העובדה כי המבקש היה קטין על סף בגירות, שהצטרף לקטטה רק בחלקה השני, והשתמש בסכין בתגובה לדקירתו (שהותירה צלקת קשה על פניו).

תמצית נימוקי הבקשה

4.

לטענת המבקש – באמצעות בא כוחו, עו"ד איתי שוחט

– קיים חשש שמא עד הישמע הערעור הוא ירוקן מתוכן, שהרי הוא מכוון כלפי רכיב המאסר בפועל. בהקשר זה נטען כי בשים לב להפחתת תקופת מעצרו של המבקש, לניכוי שליש מעונשו ולהפחתה מינהלית, תקופת המעצר תיוותר בת כ-12 חודשים. לשיטתו, בנסיבות אלה מתחדד הצורך בעיכוב ביצוע רכיב המאסר בעונש. באשר לערעור לגופו של עניין נטען כי היה על בית המשפט לתת משקל רב לכך שמעשיו של המבקש בוצעו כתגובה לתקיפתו שלו, וכי הוא נחלץ להגנת אביו. כמו כן צויין כי המבקש היה קטין בעת ביצוע העבירה. כן מדגיש המבקש את התייצבותו לכל הדיונים בעניינו, ולכך שלא הפר את תנאי המעצר המגבילים בהם היה נתון. עוד הוסיף המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא שקל כנסיבה לקולא את "האכיפה הסלקטיבית" בתיק, כאשר מורשד ומעורבים אחרים בפרשה לא הועמדו לדין. לשיטתו, טענת "הגנה מן הצדק" בדבר אכיפה סלקטיבית עשויה להוות נסיבה לקולא בעת גזירת הדין על נאשם. משכך טוען המבקש כי סיכויי הערעור הינם גבוהים, בפרט נוכח העובדה כי מעשיו באירוע הינם תולדה של "התלהטות יצרים רגעית" בעת ריב משפחתי.

תגובת המשיבה

5.

לטענת המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד סיוון רוסו – הבקשה דנא אינה עומדת בתנאים שהותוו בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: עניין

שוורץ ) למתן עיכוב ביצוע גזר הדין. כמו כן טוענת המשיבה, כי בשונה מטענת המבקש, נסיבות האירוע מלמדות כי המבקש פעל לא רק כתגובה לתקיפת אביו, אלא באופן אקטיבי, ולראייה: כניסתו לזירת הקטטה, מראש, כשהוא נושא סכין. נוסף על כך מדגישה המשיבה כי לאחר שדקר המבקש את עבד, המשיך להשתתף בקטטה, כאשר רדף יחד עם האחרים אחרי המנוח לסמטה, בה נדקר שתי דקירות על ידי סייף וכתוצאה מהדקירות נפטר מאוחר יותר. באשר לטענת האכיפה הסלקטיבית נטען כי ישנו יסוד להבחנה בין המשתתפים. כך למשל, יש להתחשב בכך שבעקבות האירוע שכל מורשד את בנו, ושניים מבניו נפצעו, וכן כי משפחתו של המבקש הייתה דומיננטית יותר בקטטה. לבסוף מטעימה המשיבה כי גם אם נקבל את הטענה בדבר אכיפה סלקטיבית, הרי שממילא אין בכך כדי לבטל את רכיב המאסר, זאת בפרט נוכח מגמת ההחמרה בענישה בעבירות אלימות מן הסוג דנן, כחלק מן המאבק ב"תת תרבות הסכין". המשיבה מדגישה את חומרתן של נסיבות ביצוע העבירה וטוענת, על רקע זה, כי סיכויי הערעור הינם נמוכים.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, קראתי את הודעת הערעור, שמעתי את טיעוניהם של הצדדים בדיון שנערך לפני ועיינתי באסמכתאות מטעמם, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות.

7.

כידוע, אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להצדיק את עיכוב ביצוע גזר הדין. חרף כך, מסור בידי בית המשפט שיקול דעת כדי להבטיח שזכויותיו של המבקש לא תפגענה במידה העולה על הנדרש. אמות המידה שהתוו בפסיקתו של בית משפט זה לשם כך הינם, בין היתר: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; תקופת המאסר שהושתה על המבקש; סיכויי הערעור; עברו הפלילי של המבקש; השאלה אם הערעור מופנה נגד העונש בלבד או גם נגד הכרעת הדין; התנהגותו במהלך המשפט וכן נסיבותיו האישיות המיוחדות של המבקש (ראו: עניין שורץ ).

8.

אכן, התנהלותו של המבקש במהלך המשפט הייתה חיובית, הוא נעדר עבר פלילי, היה הוא קטין (אם כי על סף בגירות) בעת ביצוע העבירה והוא עמד בתנאי הערובה שנקבעו כתנאי לשחרורו לחלופת מעצר. יחד עם זאת, דומני כי ניתוח השיקולים השונים ואיזונם מטים את הכף אל עבר המסקנה כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע בעניינו של המבקש.

9.

ראשית , המבקש מערער על חומרת העונש שהוטל עליו. במקרים אלו, נוכח העובדה כי חזקת החפות שעמדה לנאשם הופרכה, הלכה היא כי כאשר על פניו אין מדובר בעונש החורג ממדיניות הענישה המקובלת, לא יעוכב ביצוע המאסר אלא במקרים חריגים שהנטל להצדקתם מוטל על המבקש (ראו: עניין שוורץ , בעמ' 282). בשים לב לשיקולים שיפורטו עתה, איני סבור כי המבקש עמד בנטל האמור. העבירה בה הורשע המערער הינה חמורה. נסיבות ביצועה חמורות אף הן: השתתפות בקטטה אלימה רבת משתתפים תוך הצטיידות, מראש, בכלי נשק קר. אמנם המבקש תקף את עבד בתגובה לאלימות שהופעלה כלפיו וכלפי אביו; אולם ברי כי הצטיידותו מראש בסכין, והעובדה כי לאחר שתקף את עבד בסכין המשיך ליטול חלק אקטיבי בקטטה – כאשר רדף עם אחרים אחר אחמד שנדקר בסופו של דבר על ידי סייף – מלמדים כי מעורבותו בקטטה הייתה משמעותית, אקטיבית ויזומה. על כן, מסופקני כי יש ממש בטענת בא כוח המבקש לפיה התנהלות המבקש בקטטה הייתה תולדה של "התלהטות יצרים רגעית".

שנית , ובזיקה לאמור עד כה, איני סבור – זאת מבלי לקבוע מסמרות כמובן – כי סיכויי הערעור הינם גבוהים. כפי שנקבע בעניין שוורץ , כשהערעור מכוון כנגד חומרת העונש, בעת בחינת בקשה לעיכוב ביצוע שומה על בית המשפט, בבוחנו את סיכויי הערעור, לתת את דעתו להלכה בדבר התערבותה המצומצמת של ערכאת הערעור בעונש שהשיתה הערכאה הדיונית. נוכח חומרת העבירה ונסיבותיה, מבלי שאביע עמדה מחייבת בנדון, ספק אם טענתו של המערער בדבר "אכיפה סלקטיבית" תביא לביטול רכיב המאסר או להפחתתו. אכן, וכפי שציין בית המשפט המחוזי בגזר הדין, המשטרה בחרה שלא להגיש כתב אישום כנגד כמה מהמעורבים בפרשה, ובכללם מורשד אשר דקר על פי כתב האישום את המבקש בפניו. יחד עם זאת, איני סבור כי סיכויי קבלת הטענה גבוהים (בלשון המעטה), מה גם שניכר שבית המשפט בגוזרו את הדין היה ער לטענה, אף אם לא ציינהּ במפורש כנסיבה לקולא. שלישית , משך המאסר שהוטל על המבקש אינו מבוטל כלל ועיקר, כך שאין לומר כי יהיה בו כדי לייתר את הערעור [ראו והשוו, למשל: ע"פ 2769/11 חאמד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.4.2011), פסקה 9 להחלטתה של השופטת ע' ארבל ]. רביעית , לא מצאתי כי קיימות נסיבות אישיות יוצאות דופן המצדיקות את קבלת הבקשה. אמנם המבקש היה קטין בעת ביצוע העבירה, ועברו הפלילי נקי, אולם לא ניתן להתעלם מכך שבאותה עת היה המבקש על סף הבגירות – בן 17 שנים וכ-11 חודשים. כמו כן, יש ליתן משקל לכך ששירות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של המבקש, למרות עברו הנורמטיבי.

10.

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית. למען הסר ספק, המבקש יתייצב לתחילת ריצוי מאסרו בהתאם לקבוע בגזר דינו של בית המשפט המחוזי; דהיינו – ביום 2.9.2012 עד לשעה 09:00.

11.

בכפוף לאילוצי יומנו של בית משפט זה ייעשה מאמץ לקבוע את הדיון בערעור בהקדם האפשרי.