ע"פ 6228/10 מוריס נסראווי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר אותו השית בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת נ' בן אור ) על המבקש במסגרת ת"פ 346/09.

1.

ביום 25.2.2010 הורשע המבקש, על פי הודאתו, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות [לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין]. על פי כתב האישום המתוקן, אשר בעובדותיו כאמור הודה המבקש, ביום 6.3.2009 בילה המבקש בפיצרייה הסמוכה לשער החדש בעיר העתיקה. באותה העת בילה בפיצרייה גם מכר של המבקש (להלן: המתלונן ). בשלב מסוים התפתח בין השניים ויכוח קולני ולאחריו עזבו שניהם את הפיצרייה.

בסביבות השעה 03:30 הלך המתלונן באחד מרחובות העיר העתיקה בדרכו לביתו. המבקש ניגש אליו מאחור ודקר אותו בגבו, בידו השמאלית, בכתפו השמאלית ופעמיים בבטנו וזאת באמצעות סכין שהייתה ברשותו. תוך כדי הדקירות צעק המבקש למתלונן "אני אזיין אותך". כתוצאה מהדקירות נגרמו למתלונן חבלות רבות בחלקי גופו השונים, אשר הצריכו טיפול רפואי נרחב שכלל, בין היתר, ניתוח בהרדמה כללית.

2.

במסגרת הטיעונים לעונש עמדה המאשימה על הפגיעות החמורות אשר נגרמו למתלונן ועל העובדה שהמבקש העמיד את המתלונן בסכנת חיים. כן הודגש כי אין זו הסתבכותו הראשונה של המבקש עם החוק וכי מתסקיר שירות המבחן אף עלה כי הוא בעל דפוסי התנהגות אלימים. בא-כוח המבקש ביקש מבית המשפט לקבל את המלצת שירות המבחן ולבדוק אפשרות לשלוח את המבקש לתכנית גמילה בטרם ייגזר עונשו. כן ציין בא-כוח המבקש את נסיבותיו האישיות של המבקש, בהן יש להתחשב לטענתו.

3.

בדיון שנערך ביום 8.7.2010 עמד בית המשפט המחוזי על חומרת העבירה שביצע המבקש, מעשה אשר סיכן את חיי המתלונן, וציין כי מעשה מעין זה ראוי לתגובה עונשית חמורה. בית המשפט ציין כי למבקש ניתנו בעבר הזדמנויות להשתלב בהליך גמילה, אולם זה לא השכיל לנצלן, ולפיכך אין מקום לאפשר לו להשתלב בהליך כזה טרם מתן גזר הדין. בית המשפט המחוזי התחשב גם בנסיבותיו האישיות של המבקש, בעובדה שהוא הודה בעובדות כתב האישום וכן בעובדה שעברו הפלילי אינו מכביד וכי זה לו מאסרו הראשון. נוכח זאת הושתו על המערער שלוש שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו, 6.3.2009-7.5.2009) וכן שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, לבל יבצע כל עבירת אלימות שהיא פשע.

4.

במעמד הדיון ביקש המבקש מבית המשפט המחוזי לקבוע כי אם יוגש על ידו ערעור, יעוכב עונש המאסר עד להכרעה בערעור. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו והורה למבקש להתייצב לריצוי עונשו ביום 1.9.2010.

5.

ביום 24.8.2010 הגיש המבקש ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. במקביל הוגשה על ידו בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, היא הבקשה שלפניי. במסגרת הבקשה טוען המבקש – באמצעות בא-כוחו, עו"ד רמי עותמאן – כי אורך תקופת המאסר שהושתה עליו, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות וכן השלכותיו של מאסר ממושך על חייו מחייבים כי בית משפט ישקול באופן חיובי היענות לבקשתו. כן מציין המבקש כי הוא היה משוחרר לאורך מרבית ההליך בבית המשפט המחוזי וכי בינו לבין המתלונן נעשתה סולחה במסגרתה הוא שילם למתלונן סכום כספי.

לטענת המבקש סיכויי הערעור שהוגש על ידו הינם טובים, ולדבריו בנסיבות המקרה דנן האיזון שבין האינטרס הציבורי לאינטרס הפרטי שלו מוביל בהכרח לעיכוב ביצוע עונש המאסר. המבקש מדגיש כי ערעורו על גזר הדין מופנה בעיקר כנגד סירובו של בית המשפט המחוזי לאפשר לו להשתלב בהליך גמילה בטרם גזירת דינו. לטענתו דחיית בקשתו לעיכוב ביצוע בשלב זה תרוקן את ערעורו מתוכן ומשכך יש להיענות לבקשתו.

6.

המשיבה – באמצעות באת-כוחה, עו"ד איילת קדוש – טוענת כי בחינת הקריטריונים שהוטוו על ידי בית משפט זה ב הלכת שוורץ [ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)] מלמדת כי אין מקום להיענות לבקשה דנן. לדבריה יש לשים לב לאורך תקופת המאסר אשר הושתה על המבקש, תקופה אשר לפי טענת המשיבה אינה חורגת מרף הענישה המחייב, ומשכך נראה כי גם סיכויי הערעור שהוגש על ידי המבקש אינם גבוהים במיוחד. המשיבה הדגישה כי למבקש ניתנו כבר בעבר הזדמנויות להשתלב בהליכי גמילה, אולם הוא לא התמיד בהן וגם כיום הוא אינו נמצא בהליך גמילה אינטנסיבי. המשיבה שבה ועמדה על מעשיו החמורים של המבקש, אשר גרמו נזק רב למתלונן וטענה כי כל השיקולים לקולא, וביניהם סכום הפיצוי ששולם על ידי המבקש למתלונן במסגרת סולחה שנערכה בין השניים, נשקלו על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת גזר דינו.

דיון והכרעה

7.

הכלל הוא שעונש מאסר יש לבצע באופן מיידי ואין מעכבים ביצוע עונש מאסר אלא בנסיבות יוצאות מגדר הרגיל או אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות דחייה. השאלה אימתי יעכב בית המשפט את עונש מאסר בפועל שהוטל על נאשם עד להכרעה בערעורו נבחנה על ידי בית משפט זה ב הלכת שוורץ , שם נקבע כי בעת שקילת בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר על בית המשפט להתחשב בשיקולים הבאים, שאינם מהווים רשימה סגורה: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו במהלך המשפט; נסיבותיו האישיות של המבקש; והאם הוגש ערעור על חומרת העונש בלבד או גם על הכרעת הדין.

8.

סבורני כי יישום קריטריונים אלה בנסיבות המקרה דנן מוביל לדחיית הבקשה. ראשית, המעשים בהם הורשע המבקש הינם מעשים חמורים ביותר. כפי שצויין לעיל המבקש דקר את המתלונן באמצעות סכין וגרם לו לנזקים גופניים חמורים, אשר הצריכו את אשפוזו בבית החולים ואת ניתוחו. בא-כוחו של המבקש ציין כי במהלך הדקירה היה המבקש בגילופין, אך לטעמי עובדה זו לא הופכת את עבירתו לחמורה פחות. יתרה מכך, בבואי לבחון את הבקשה שלפניי אין ביכולתי להתעלם מן העובדה שלמבקש ניתנה אפשרות בעבר להשתלב בהליכי גמילה ולהתמיד בהם, אולם הוא לא עשה כן. מבלי לקבוע מסמרות בדבר נראה כי עובדה זו משפיעה על סיכויי הערעור שהוגש על ידו. כן יש לזכור כי בית המשפט שלערעור מתערב בגזר דין שהושת על נאשם על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים ולפחות לכאורה נראה כי המקרה שלפניי אינו נמנה על מקרים אלו, זאת נוכח העובדה שבית המשפט המחוזי שקל את מכלול השיקולים והתייחס לבקשתו של המבקש להפנותו להליך גמילה, דברים המוצאים את ביטויים בגזר הדין עצמו. בנוסף יש להתחשב בתקופת המאסר שהושתה על המבקש, תקופה ארוכה באופן יחסי העומדת על 36 חודשי מאסר (בניכויי חודשיים, בהם היה המבקש עצור במהלך משפטו). סבורני כי אין חשש במקרה דנן כי ריצוי מיידי של עונש המאסר ייתר את הערעור שהוגש על ידי המבקש. נימוקיו של המבקש, המפורטים בהודעת הערעור, וביניהם הטענה לפיה היה מקום לקבל את המלצת שירות המבחן, ייבחנו על ידי המותב שידון בערעור של המבקש, והוא שיחליט האם לקבל את הערעור או שמא לדחותו. כאמור, איני סבור כי דחיית הבקשה שלפניי פוגעת בזכות הערעור העומדת למבקש, וגם מסיבה זו אין מקום להיענות לה.

9.

נוכח דברים אלו, דין הבקשה להידחות. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום ד' – 1.9.2010 – עד השעה 11:00 בתחנת המשטרה במגרש הרוסים בירושלים. עד להתייצבותו לריצוי עונשו יחולו תנאי השחרור שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.