פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
6237/10
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר הדין של בית המשפט
המחוזי בבאר שבע בתפ"ח 1050/05 מיום 15.7.2010 שניתן ע"י כב' השופטים
ר' אבידע, ח' סלוטקי וא' יעקב
תאריך הישיבה:
י"ג בתשרי התשע"א
(21.9.2010)
בשם
המבקש:
עו"ד
הרצל יוספי
עו"ד
יוסי ציטיאט
בשם המשיבה:
עו"ד רחל זוארץ לוי
החלטה
1.
המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע על פי הודאתו במספר עבירות של מעשים מגונים ובעבירה של הטרדת עד. בית המשפט גזר על המבקש שלוש שנים לריצוי בפועל ומאסר מותנה של שמונה עשר חודשים. כמו כן נצטווה המבקש לשלם פיצויים לשתי מתלוננות בסכום כולל של 27,500 ש"ח. המבקש הגיש לבית משפט זה
ערעור על חומרת העונש וביחד עימו ביקש לעכב ביצוע של עונש המאסר עד להכרעה בערעורו. זו הבקשה שבפניי.
2.
מעשי העבירה בוצעו על ידי המבקש בשלוש מתלוננות בשנים 2002-2004. מדובר במעשים מגונים שאינם ברף התחתון אך אף אינם ברף העליון. כתב האישום הוגש בשנת 2005. הכרעת הדין ניתנה בחודש ספטמבר 2008, לאחר שהושג הסדר טיעון שהביא לתיקונו של כתב האישום. גזר הדין ניתן בחודש יולי 2010. המבקש היה משוחרר בכל התקופה הרלוונטית.
3.
שילוב של גורמים הביאני לכלל מסקנה שיש מקום להורות על עיכוב ביצוע, ואלו הגורמים:
א.חלפה תקופה לא קצרה מאז מעשי העבירה וחלפו כשנתיים ימים מעת שניתנה הכרעת הדין ועד למתן גזר הדין.
ב.מצבו המשפחתי של המבקש הינו מורכב. יש לו שבעה ילדים, כאשר אחת מבנותיו הינה נכה בשיעור 100%.
ג.אישתו של המבקש סובלת מבעיה נוירו-כירורגית הטעונה טיפול.
ד.הערעור יישמע בחודשים הקרובים.
אכן, תקופת המאסר בה מדובר בוודאי שאינה תקופה קצרה. על כן, הנטייה המתחייבת היא שלא לעכב ביצוע. אף על פי כן, הגורמים שצוינו לעיל הובילו למסקנה נוגדת. ראוי להבהיר למבקש שלא יפתח ציפיות יתרות בכל הנוגע לערעור.
4.
אשר על כן, הנני נעתר לבקשה ומורה על עיכוב ביצועו של עונש המאסר לריצוי בפועל עד להכרעה בערעור. יומן בית המשפט ייקח לתשומת ליבו כי משייקבע המועד לשמיעה לא יהיה מקום להעתר לבקשת דחיה, אם בקשה כזו תבוא מטעם המבקש.
ניתנה היום, י"ג בתשרי התשע"א
(21.9.2010).
ש ו פ ט