ע"פ 6240/10 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן :

לפנינו ערעור נגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (בתפ"ח 10745-08-09, כבוד השופטים מ' פינקלשטיין , ל' ברודי ו- ע' גרוסקופף ) מיום 15.7.2010. במקור, הגיש המערער ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי, אך ביום 9.10.2012 הודיע לבית המשפט כי הוא חוזר בו מהערעור על הכרעת הדין. לפיכך, הערעור שלפנינו מופנה אך נגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי.

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס תוך שימוש בנשק קר, שוד והדחה בחקירה. המתלוננת בכתב האישום היא ט', עובדת זרה ממולדובה. ביום 24.5.2009 בשעה 2:00 ישבה ט' על ספסל בנתניה. המערער הגיע למקום, הבחין בה, ואמר לה כי הוא יכול להראות לה היכן נמצא האדם שלו היא מחכה. הוא הוביל אותה לדירתו ונעל את דלת הדירה. ט' נבהלה וצעקה מבעד לחלון בתקווה כי מישהו יבחין בה. בתגובה לצעקה, תפס המערער בחוזקה בשערה והדף אותה לכיוון הקיר כך שראשה נחבט. לאחר מכן, דחף אותה אל המיטה, אחז בחזקה בידיה וניסה להפשיט אותה בכוח. בתחילה, התנגדה ט' למעשיו, אך משראתה כי יש בסמוך סכין הסירה את בגדיה. המערער התעלם מבקשתה כי יניח לה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד שהגיע לסיפוקו. לאחר מכן, ביקשה ט' כי ייתן לה לצאת מהדירה. המערער תלש שרשרת זהב מצווארה ולאחר שהסתכל לכיוון הסכין, היא נתנה לו טבעת שהייתה על אצבעה. לבסוף, אחז המערער בסכין ואיים עליה שאם תפנה למשטרה הוא יהרוג אותה ופתח לה את דלת הדירה. ט' ברחה מהמקום והזעיקה את המשטרה.

ביום 27.6.2010 הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקש בעבירות שיוחסו לו, וביום 15.7.2010 הטיל עליו עונש הכולל 16 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת בסך של 25,000 ש"ח. בגזר דינו התייחס בית המשפט לתסקיר הקרבן, ממנו עולה כי למתלוננת נגרם נזק קשה כתוצאה ממעשה האונס האלים שבוצע בה. כמו כן, התייחס בית המשפט לעברו הפלילי של המערער, הכולל ריצוי של שש שנות מאסר בגין עבירות מין ואלימות. מבחינת שיקולים לחומרה, שקל בית המשפט את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, את עברו הפלילי של המערער ואת הנזקים שנגרמו למתלוננת. מבחינת נסיבות לקולה נלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות של המערער. נוכח כל זאת קבע בית המשפט כי האינטרס הציבורי גובר במקרה זה על נסיבותיו האישיות של המערער.

מכאן הערעור שלפנינו.

המערער טוען כי העונש שהוטל עליו הוא עונש חמור ומבקש כי נורה על הפחתתו. המערער מדגיש את נסיבותיו האישיות הקשות וכן טוען שבמקרים דומים נגזרו עונשים מקלים יותר. עוד טוען המערער כי עונש של 16 שנים לעבירות שבהן הורשע הוא עונש השמור למקרים קיצוניים במיוחד ואינו מתאים לנסיבותיו של מקרה זה.

מנגד, טוענת המשיבה כי העונש שהוטל על המערער הינו עונש הולם, וכי אין מקום להתערב בו. זאת, נוכח חומרת העבירות ונסיבות ביצוען. כמו כן, מתייחסת המשיבה לעברו הפלילי של המערער הכולל עבירה של מעשה סדום שבוצע באלימות. עוד טוענת המשיבה כי המערער טרם שילם את הפיצוי למתלוננת.

לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיהן ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2009, בפסקה 11)). המקרה שלפנינו אינו מצדיק את התערבותנו, זאת משלא מצאנו כי העונש שהוטל על המערער חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה המקובלת ביחס לסוג העבירות שבהן הורשע ונסיבות ביצוען.

כפי שקבע בית המשפט המחוזי, העבירות שבהן הורשע המערער הן עבירות חמורות ביותר. מדובר בעבירת אינוס שבוצעה בנסיבות של אלימות ומרמה ושהייתה מלווה בשוד. כפי שעולה מתסקיר קרבן העבירה שהוכן בעניינה של המתלוננת, מאורעות אותו לילה הותירו בה את חותמם והיא סובלת ממספר תסמינים של פוסט טראומה. נוכח כל זאת, מקובלת עלינו מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה גובר במקרה זה האינטרס הציבורי והצורך בענישה הולמת ומרתיעה, על פני נסיבותיו האישיות של המערער, אותן פירט בא כוחו בדיון לפנינו. מסקנה זו מתחזקת נוכח עברו הפלילי של המערער, ובייחוד נוכח העובדה שהורשע בעבר בעבירות של מעשה סדום, ניסיון לאונס ושוד באירוע שנסיבותיו אינן שונות באופן קיצוני מהאירוע מושא כתב האישום בתיק זה. באותו מקרה תפס המערער את המתלוננת, עולה חדשה שהייתה בדרכה למקום עבודתה, הכה אותה, ניסה לאנוס אותה, ביצע בה מעשה סדום ולבסוף שדד ממנה שרשרת זהב שענדה על צווארה. בגין אותו מקרה הוטל עליו עונש הכולל שש שנות מאסר בפועל. כנסיבות לקולה באותו מקרה נשקלו היעדר עברו הפלילי של המערער והיותו עולה חדש. שתי נסיבות אלה אינן רלבנטיות להליך שלפנינו. מאז אותו מקרה צבר המערער עבר פלילי וניכר שלא השכיל להפנים את הפסול שבמעשיו. העובדה שבית המשפט באותו מקרה הלך לקראתו והטיל עליו עונש מקל, לא הרתיעה אותו מלחזור ולבצע מעשה דומה בעתיד, ועל כך כמובן יש להצר. לאור כל זאת, לא מצאנו מקום להתערב בעונש שהוטל על המערער, אשר איננו עונש קל, אך הינו עונש ראוי בנסיבות העניין.

אשר על כן, דין הערעור להידחות.