ע"פ 6274/99 שמחה ניר, עו"ד נ. מדינת ישראל

בפני בית משפט השלום בבאר שבע מתנהל משפט, בו מיוחסת למערער, עורך דין במקצועו, עבירת תעבורה. המערער ביקש מהשופט הדן בעניין כי יפסול את עצמו מלדון בעניינו. הנימוק לבקשה היה, שבעבר, בעת שייצג המערער נאשם בפני אותו שופט, התבטא כלפיו השופט ואמר עליו שהוא "חצוף".

מסתבר, שבשנת 1990, בעת שכהן השופט כשופט תעבורה, דן בעניינו של פלוני אותו ייצג המערער, ובשם מרשו כפר המערער בהרשעות הקודמות אשר הוצגו על ידי התובע. לאור הכחשה זו, דחה בית המשפט את המשך הדיון והורה להזמין תיק מסויים של בית משפט אחר, אשר בו, לטענת התביעה, הורשע לקוחו של המערער בעבר. בסמוך לאחר החלטה זו של בית המשפט ,ביקש המערער לטעון, ואף טען, נגד ההחלטה להזמין את אותו תיק כראיה. בהחלטה מנומקת שנתן, דחה השופט את טענות המערער, ובהחלטה זו כינה בית המשפט את טענותיו של המערער כטענות "חוצפניות".

המערער ביקש מהשופט שיפסול את עצמו מלהמשיך לדון באותו תיק, אך השופט החליט לדחות את הבקשה, ועל החלטתו זו לא הוגש ערעור.

דין הערעור להדחות. העילה לפסילה הינה החלטה שניתנה לפני למעלה מתשע שנים, ובה הוגדרו טענות בהן תקף המערער החלטה של בית המשפט כטענות חוצפניות. בין אם היו הטענות חוצפניות ובין אם לא היו כאלה, והשופט טעה בהגדרתו אותן כך, ברי בעיני שאין באותו אירוע להוות עילה לפסילתו של השופט מלדון במשפטו של המערער. לא כל התבטאות של שופט כלפי פרקליט, אפילו לא מוצדקת ומיותרת היא, מהווה עילה לפסילת השופט בעניינו של אותו פרקליט. אכן, דעתי היא כי הנסיבות של ענייננו, כמתואר לעיל, אינן מצדיקות את פסילתו של השופט הדן בעניינו של המערער.

הערעור נדחה.