ע"פ 6278/97 עבד לטיף מוחמד זיוד נ. מדינת ישראל

בפתח הדיון הודיע בא-כוח המערערים כי המערער 1 חוזר בו מן הערעור. לפיכך אנחנו מוחקים את הערעור של מערער זה. נותר הערעור של מערער 2. מערער זה הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום על-פי הודייתו. לפי כתב האישום המערער, שאינו תושב ישראל, נכנס לישראל שלא כדין, בחיפוש על גופו נמצאה תעודת זיהוי שאותה מצא בכפר בו נתפס, בלי שהתכוון להחזירה לבעליה, ועל כך הואשם בגניבה על ידי מציאה. דינו נגזר על עבירות אלה ל10- חודשי מאסר. בשנת 1996 הורשע המערער על עבירה של כניסה לישראל שלא כדין ודינו נגזר אז למאסר בפועל של ששה חודשים ומאסר על תנאי של ששה חודשים. המאסר על תנאי היה בר הפעלה, ולפיכך החליט בית המשפט קמא להפעיל את המאסר על תנאי באופן מצטבר. בסך הכל, אם כן, הוטל על המערער עונש מאסר של 16 חודש.

הערעור נסב על חומרת העונש בלבד. הטענה העיקרית בפי בא-כוח המערער שהעבירות בהן הורשע קלות הרבה יותר מן העבירות בהן הורשע המערער 1, ולכן אין הצדקה לכך שהוטל עליו בגין עבירות אלה עונש של 10 חודשי מאסר לעומת עונש של 18 חודשי מאסר שהוטל על המערער 1. הוא טוען שבית המשפט זקף לחובתו גם הרשעה משנת 1985 בגין השלכת בקבוק תבערה.

בתשובה לטענה זאת יש לומר שאין זה בלתי-נכון להתחשב גם באותה עבירה, וכי מכל מקום העונש שהוטל על המערער בגין העבירות בהן הורשע אינו עונש כבד, ובהתחשב בכך שעל המערער 1 הוטל עונש כמעט כפול, אף אין לומר כי העיקרון בדבר אחידות הענישה נפגע.

לפיכך אנחנו דוחים את הערעור.