ע"פ 6296/99 מוחמד אלהושלה נ. מדינת ישראל

1.החלטנו לדון בשני הערעורים ביחד.

2.המערערים הורשעו בקשירת קשר לביצוע פשע והחזקת למעלה מ-60 ק"ג הירואין שלא לצריכה עצמית ובית המשפט המחוזי בבאר שבע השית על כל אחד מהם – בגדר הסדר טיעון – אחת-עשרה שנות מאסר בפועל ועוד 18 חודשי מאסר על תנאי וכן חולטו רכב וחלק מרכב שבבעלותם. בגדר הסדר הטיעון הודו המערערים בעבירות שיוחסו להם ונקבע שתקרת עונשם תעמוד על שתים-עשרה שנים, אך הסניגוריה תוכל לטעון באופן חופשי לעונש קל יותר.

הערעור שלפנינו צומצם אך לאורך תקופת המאסר בפועל וששני הסניגורים מיקדו את טענותיהם בשלושה אלה: ראשית, שלא נשמרה אחידות הענישה בין עונשיהם ועונשי שנים אחרים, שעל אחד מהם, לטענתם, בגין נסיבות דומות לעניינם של המערערים - הוטל – בגדר הסדר טיעון, אך עונש מאסר בפועל של 5 שנים; שנית, שהעונש כשלעצמו חמור מדי כשמדובר בבלדרים; ושלישית, שנסיבותיהם האישיות מצדיקות הקלה בעונש.

לא מצאנו יסוד להתערב בעונש.

3.בית המשפט המחוזי הסביר הסבר היטב את ההבדלים בין עניינם של המערערים לבין עניינם של השנים האחרים; כשעניינו של הבגיר שביניהם – כך סברה התביעה – היה קל במידה ניכרת מעניינם של המערערים, וכאשר העבירה בה הורשע הבגיר האחר היתה קלה מן העבירות בהן הורשעו המערערים. אנו סבורים שבית המשפט המחוזי יכול היה להבחין בין ענייניהם של המעורבים השונים במעשה ושפער הענישה אינו מצדיק את התערבותנו.

אמת, נכון הדבר שמדובר בענין זה אך בבלדרים, אך נוכח הכמות הענקית של הסם, שבהחזקתו הורשעו המערערים, אין העונש נראה לנו מופרז כל עיקר; ויתרה מזו – הוא אינו חורג מהסדר הטיעון.

משקל נסיבותיהם האישיות של המערערים בעבירות מהסוג הנדון אינו רב ונראה לנו שאף אלה אינן מצדיקות הקלה בעונש.

הערעורים נדחים.