ע"פ 6298/96 מדינת ישראל נ. ג'קי יחיא

השופט י' קדמי:

בפנינו שני ערעורים - האחד מטעם המדינה (ע"פ 6298/96) והשני מטעם הנאשם (ע"פ 7054) - כנגד גזר דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (בת.פ. 25/95), לפיו נגזרו על הנאשם (המשיב בע"פ 6298/96 - להלן: "המשיב") חמש שנים מאסר לריצוי בפועל ושלוש שנים מאסר על תנאי. כן הופעל - באורח מצטבר - עונש מאסר על תנאי של שנתיים ומחצה, באופן שבסך הכל על המשיב לרצות שבע וחצי שנים מאסר בפועל.

העונש האמור נגזר על המשיב בשל הרשעתו בשמונה אישומים של שוד מזוין, שוד בנסיבות מחמירות ונסיון לשוד - כאשר באחד המקרים נלוותה להרשעה בשוד מזויין גם עבירת פציעה - ובאישום אחד של החזקת 0.1 גרם הירואין לצריכה עצמית. מעשי השוד, הפציעה ונסיון השוד בוצעו כולם כנגד נהגי מוניות, תוך כדי הסעת המשיב כלקוח. בחלק מן המקרים נלווה אל המשיב שותף שזהותו לא התבררה. במעשי השוד נעזר המשיב בסכין שהצמיד לצוארם של נהגי המוניות. המדינה מערערת כנגד קולת העונש (בע"פ 6298/96) ואילו המשיב מערער כנגד חומרתו (בע"פ 7054/96). הדיון בשני הערעורים אוחד ופסק הדין מתייחס לשניהם.

בפתח הדיון חזר בו המשיב מערעורו ונותר בפנינו ערעורה של המדינה בלבד. טענתה של המדינה היא, על כי העונש שנגזר על המשיב בשל סדרת מעשי השוד החמורים שעליהם הורשע - חמש שנים מאסר לריצוי בפועל - אינו נותן ביטוי נאות לחומרת המעשים ואין בכוחו לשרת את מטרת ההרתעה, הן של המשיב עצמו והן של נאשמים בכוח.

בדבריה הצביעה בכ' המדינה על עברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל שורה ארוכה ומגוונת של הרשעות וביניהן הרשעות בעבירות מאותו סוג שבהן הורשע עתה; כשהיא שמה את הדגש על כך, שהיחס המקל שבו נהגו בתי-המשפט עם המשיב עד כה, לא הביאו לידי ריסון ולא העמידו על החומרה הטמונה בדרך העבריינית שבה הוא צועד.

מאידך גיסא, ביקש מאתנו בכ' של המשיב ליתן משקל לקולא לרקע המשפחתי של שולחו, צעיר בן 21 אשר בילה את ילדותו ברחוב ללא הורים ואילו בנערותו שהה במוסדות חינוכיים בהם לא השתלב.

בית-המשפט המחוזי נתן דעתו לכל הנסיבות, הן הנסיבות האישיות המקילות והן הנסיבות המחמירות, הנעוצות בעברו הפלילי של המשיב ובחומרת המעשים שבגינם הורשע; ואנו לא מצאנו בשיקוליו של בית-המשפט פגם המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. תקופת המאסר הכוללת של שבע וחצי שנות מאסר אינה מופרזת לקולא במידה המצדיקה התערבות, גם אם אילו ישבנו אנו בערכאה הראשונה היינו גוזרים עונש חמור יותר.

כידוע, ערכאת הערעור אינה מתערבת להחמרת העונש אלא במקרים מיוחדים, כאשר ניתן להצביע על טעות מהותית מצידה של הערכאה הדיונית; וכאמור, במקרה דנן לא הצביעה המדינה על טעות כזו. אשר על כן, הערעור נדחה.

בשולי הדברים רואים אנו להוסיף: עד כה לא נמצאה דרך לשיקומו של המשיב על מנת לנסות ולהוציאו מן המסגרת העבריינית שבה שקע. הגב' אטקס, נציגת שירות המבחן, מסרה לנו כי המאמצים למצוא דרך שיקומית כאמור לא יפסקו; ואנו מקווים שאכן כך יהיה.