ע"פ 6299/96 מורוזובה אילונה נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.המערערת הורשעה בגדר עסקת טיעון שבגדרם הוגש כתב אישום מתוקן בעבירה של הריגת חברתה לחיים בדקירות סכין ונדונה למאסר בפועל לתקופה של אחת עשרה שנים. היא ערערה על חומרת עונשה, אך כשהתחלף יצוגה בסניגוריות חדשות מן הסניגוריה הציבורית, הן עתרו לאפשר לה לחזור בה מהודייתה על יסוד ראיות חדשות שהוגשו לפנינו. מהראיות האמורות יוצא - לטענת המערערת - שיש יסוד לדעה שהיא לא בצעה את המעשה שיוחס לה, וכי לא היתה הבנה מלאה בינה לבין פרקליטתה דאז לגבי נסיבות עסקת הטיעון.

בישיבה מיום 29.4.99 הרשינו למערערת להגיש תצהיר מפורט לגבי טענותיה, וכן בקשנו לזמן לפנינו את עורכת דין מהר"ל שיצגה את המערערת בערכאה הראשונה.

2.הראיות שהוצגו לפנינו מלמדות שבכל העת הרלבנטית לפני הדיון במשפטה היתה המערערת עקיבה בדעתה שאינה זוכרת את נסיבות האירוע שבסופו קפחה החברה לחיים את חייה; אך בכך לא היה כדי למנוע את המערערת מלהסכים לעסקת טיעון שתוצאתה חילוצה מאישום בעבירת הרצח שבו הואשמה מלכתחילה. עיון בראיות הנוספות שהוגשו לנו גם אינו מלמד על קיומה של אפשרות ממשית שהמערערת לא בצעה את המעשה המיוחס לה (כפי שגם אינן מוכיחות את ההיפך). יתירה מזאת: עיון בתצהירה של המערערת מלמד שגם אליבא דטענותיה ניתנה הסכמתה לעסקת הטיעון, לפי דברים שאמרה לה הסניגורית, לאחר תהליך של בחירה על ידי המערערת. לו בכך נסתיימו הדברים לא היינו נוטים לקבל את הערעור. כבר נקבע שהנסיבות בהן יותר לנאשם לחזור בו מעסקת טיעון לאחר גזירת דינו הן נדירות למען לא תיהפך ההסכמה למותנית בדיעבד בעונש שיוטל עליו: ע"פ 945/85 פ"ד מא(2) 572. אך במקרה דנן ארע דבר נוסף: לדברי הסניגורית דאז, שהופיעה לפנינו, אם הבנו אותם נכונה, היתה המערערת נכונה בכל מחיר להישאר בארץ, אפילו במאסר, נוכח סכנת החיים שהיתה נתונה בה מצד חוגי פשע מאורגן לו זוכתה וגורשה לארץ מוצאה. אין זה ברור כיצד משתלבים דברים אלה באמור בתצהירה של המערערת, אך אם הם נכונים, יש בהם כדי להצביע על נכונותה של המערערת להסכים לעסקת הטיעון לא בגלל טעמים הקשורים בביצוע עבירה, אלא על אף קיומה של טענת חפות בלתי מסוייגת. אכן, הדברים לא נתבררו כל צרכם, אך יש בהם כדי להעמיד בספק ממשי את הטעמים שהביאו את המערערת להסכים לעסקת הטיעון. בנסיבות יוצאות דופן אלו אנו מחליטים להתיר למערערת לחזור בה מעסקת הטיעון ובהודייתה בכתב האישום המתוקן.

אנו מקבלים איפוא את הערעור, מבטלים את עסקת הטיעון ואת ההרשעה ומחזירים את הענין לבית המשפט המחוזי על מנת שהמערערת תישפט לפי כתב האישום המקורי. המערערת תישאר במעצר כל עוד לא החליטה ערכאה מוסמכת אחרת.