ע"פ 6306/14 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט י' דנציגר:

לאחר ששמענו את טיעוני באי-כוח הצדדים בדיון שנערך לפנינו, השתכנענו כי אין מקום לקבלת הערעור.

בית המשפט המחוזי השית על המערער ארבע שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי המעצר), לצד מאסר מותנה ופיצוי למתלונן, זאת לאחר שהורשע על פי הודעתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, לפיהן הוא ביצע ארבע עבירות של מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 16 ללא הסכמתו.

יצויין כי מהערכת מסוכנות עדכנית שהונחה לפנינו עולה כי המערער מסר לעורך הערכת המסוכנות (ד"ר גדי רוזנברג) כי הוא "הודה בבית משפט בהמלצת עורך דינו ולא האמין שיישפט ל-4 שנות מאסר". עוד מסר המערער כי בהסכם סולחה שנערך בין הצדדים מצוין "שאביו של הקטין מודה שהנבדק (המערער – י.ד.) לא פגע". דברים אלו מעוררים שאלה באשר לכנות התנצלותו של המערער לפני בית המשפט קמא בדבריו האחרונים וטענתו "כי טעה וכי הוא מתחרט". יצויין כי בית המשפט קמא זקף את נטילת האחריות מצד המערער על מעשיו לזכותו של המערער, בבחינת שיקול לקולא, וספק אם כך היה נעשה אילו עמד בית המשפט קמא על עמדתו ההפכפכה של המערער לעניין אחריותו למעשים שבביצועם הודה.

לא ראינו לנכון לקבל את טיעוני באי-כוחו המלומדים של המערער לפיהם מתחם העונש שנקבע על ידי בית המשפט קמא חורג לחומרה וכן כי שגה בית המשפט עת מיקם את עונשו של המערער בחלקו העליון של המתחם.

אנו סבורים כי בנסיבותיו של המקרה דנן מתחם העונש שנקבע על ידי בית המשפט קמא אינו שגוי, ואף במיקום העונש לא נפל פגם כלשהו.

בית המשפט שקל כהלכה את מכלול שיקולי הענישה, הן לחומרה והן לקולא, והגיע לתוצאה עונשית המשקפת כהלכה את מדיניות הענישה המקובלת ואת נסיבותיו של המקרה דנן (לרבות הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה הנסיבות הקשורות במערער והעובדות המפורטות בתסקיר נפגע העבירה העומדות על חומרת הפגיעה בו).

הערעור נדחה.