פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
6319/06
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופטת
ד' ברלינר
המערער:
ג'מאל נאסיר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה
בת"פ 458/02 שניתן ביום 29.5.06 על-ידי השופטים
מ' אילן (אב"ד), א' שיף ור' שפירא
תאריך הישיבה:
כ"ח ב
טבת תשס"ז
(18.1.07)
בשם המערער:
עו"ד חוסאם ביסאן
בשם המשיבה:
עו"ד שאול כהן
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט (כתארו אז) נאמן, השופט שיף והשופט שפירא) מיום 29.5.06 (ת"פ 458/02), בו נדון המערער לשש שנות מאסר, מתוכן שלוש וחצי לריצוי בפועל (בניכוי תקופת מעצר של קרוב לעשרה חודשים) והיתרה על תנאי, ולקנס בסך 30,000 ₪. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.
ב.
על פי עובדות כתב האישום בו הודה המערער (בשלב סופי של משפט ההוכחות), הציע בקיץ 2002 לסוכנת משטרתית "למכור" לה בחורה לשם העסקה בזנות, ואכן כך נעשה. בחורה ילידת אוזבקיסטאן "נמכרה" על-ידי המערער לסוכנת תמורת 27,600 ₪; זאת לאחר שלפני כן העסיק המערער עם אחר את הבחורה בזנות וקיבל את האתנן. העבירות בהן הורשע המערער היו סחר בבני אדם לעסוק בזנות (סעיף 203א(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977), וסרסרות (סעיף 199(א)+(ב)+סעיף 29 לחוק העונשין).
ג.
בגזר הדין ציין בית המשפט קמא כי "העבירות בגינן הורשע הנאשם הן מכוערות ומעידות על כשל מוסרי ופלילי מהותי. שומה על בתי המשפט לתרום את חלקם לביעור הנגע הממאיר והבזוי של התיחסות לבני אדם כאל חפץ העובר לסוחר". לקולה נשקלה הודיית המערער, וכן עמדו לזכותו עדויות שנמסרו בדלתיים סגורות.
היתה גם התחשבות בזמן שחלף; נגזרו איפוא העונשים שנמנו מעלה.
ד.
(1) בערעור נטען כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא איפשר הזמנת תסקיר, ושלא העדיף את הפן השיקומי, וכן נטען כי המערער אך ביקש לסייע לחבר, ללא מטרת רווח. נטען בטעות לעבר פלילי נקי. בפנינו טען בא כוח המערער כי מעבר למעצר בפועל בשעתו היה המערער במעצר בית כמעט שלוש שנים, תוך עינוי דין וסבל רב; עוד נמסר כי הוא אסיר חיובי היוצא לחופשות, ולא נזקף בכלא דבר לחובתו. כן נתבקשה הפחתת הקנס.
(2) בא כוח המדינה ציין כי השנים הרבות שחלפו עד לגזר הדין יסודן גם בבקשות דחיה רבות. עוד טען, כי המערער נהנה כספית מן ה"עיסקה", וכן הפנה לעברו הפלילי המכביד. בתשובה לשאלתנו לא הביע בא כוח המדינה התנגדות לפריסת הקנס.
ה.
אכן, כעולה מגיליון הרישום הפלילי, למערער עבר פלילי שראשיתו בהיותו בן 18, בשנת 1989, והוא נתן את הדין 15 פעמים (לרבות הפרשה הנוכחית) בעבירות רכוש, סמים, אלימות ואיומים.
ו.
(1) לאחר העיון אין בידינו להיעתר לערעור בעניין העונש. בית המשפט קמא איזן כראוי את השיקולים השונים, ובצדק ציין את שצוטט לעיל באשר לחובת בתי המשפט להיאבק בסחר בבני-אדם. פסיקתו של בית משפט זה בשנים האחרונות הטעימה והעלתה על נס את המאבק בעבירה בזויה זו. במקום אחר ("סחר בבני אדם לעיסוק בזנות – עד קצוי הבושה, עד שורשי החובה", הרצאה מ-2001, קרית המשפט ב', 151; ספרי נתיבי ממשל ומשפט , 360), ציינתי כי "סחר בבני אדם – אין אולי צירוף מלים קשה יותר, משפיל יותר; הוא מנוגד לתשתית היסוד שאין מוצקת ממנה של קיום אנושי הגון... הדיבר, 'לא תגנוב' שבעשרת הדיברות... פורש כעוסק בדיני גניבת נפשות...". הענישה בתחום זה הוחמרה על-ידי בית משפט זה ובתי המשפט המחוזיים, כך שבמקרה דנא, אך בשל חלוף הזמן ונסיבות מיוחדות של המערער שהובאו בפני בית המשפט, לא קרב גזר הדין לרף הראוי דרך כלל לעבירה זו, שהוא גבוה משמעותית. אין איפוא עילה להתערבות בגזר הדין קמא.
(2) אשר לקנס, גם כאן לא ראינו מקום להתערב בגובהו כשלעצמו; אך במקום חודש לאחר ריצוי המאסר בפועל, כפי שנקבע, ישולם הקנס ב-6 תשלומים חודשיים שוים שראשיתם חודש אחד לאחר שחרורו של המערער (לרבות שחרור על תנאי). אם לא יעמוד המערער בתשלום אחד, יעמוד הסכום כולו לגביה מיידית.
(3) בכפוף לאמור, בעניין פריסתם של תשלומי הקנס, איננו נעתרים לערעור.
ניתן
היום, כ"ח בטבת תשס"ז (18.1.07).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש
ו פ ט ת