בית המשפט העליון
ע״פ 6322/20 רחאל נ׳ מדינת ישראל
תאריך מתן פסק הדין : 18.9.2022
הרכב השופטים: השופט י׳ אלרון, השופט א׳ שטיין והשופט ח׳ כבוב.
בית המשפט העליון, מפי השופט יוסף אלרון ובהסכמת השופטים אלכס שטיין וחאלד כבוב, דחה את ערעורו של חוסיין רחאל (להלן: המערער) על הרשעתו ברצח אחותו – רנין רחאל ז״ל (להלן: המנוחה); ועל העונש שנגזר עליו – מאסר עולם בתוספת שש וחצי שנות מאסר בפועל, אשר ירוצו במצטבר.
כמתואר בכתב האישום, אורח החיים שרנין ניהלה לא היה לרוחו של המערער. בנוכחות שלושה מבני משפחתם, המערער חטף את המנוחה, הסיעה לשטח סמוך לקיבוץ חנתון, הכה אותה בפטיש כ-11 פעמים עד שניפץ את גולגולתה, שפך על המנוחה חומר דליק, הציתה ונמלט מהמקום. אשר להשגות המערער על הכרעת הדין, השופט אלרון קבע כי הרשעת המערער נסמכה על מארג ראיות המורכב, בין היתר, מהשוואת הגרסאות שמסרו שלושה עדי ראיה בדבר ההתרחשות בזירת הרצח, התואמות ראיות רבות אחרות; גרסאות שמסרו עדי ראיה נוספים ביחס לאירועים עובר לרצח; על שקריו הרבים והמהותיים של המערער; ועל התנהגותו המפלילה לאחר הרצח. על כן, נדחה הערעור על הכרעת הדין.
השופט אלרון הוסיף והתייחס לפרשנות סעיף 301א(א)(5) לחוק העונשין, תוצר הרפורמה בעבירות ההמתה. לפי סעיף זה, מי שגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם כאשר " המעשה נעשה כפעולה עונשית במטרה להטיל מרות או מורא ולכפות אורחות התנהגות על ציבור " – יורשע בעבירה של רצח בנסיבות מחמירות ועונשו יהא עונש מאסר עולם חובה . השופט אלרון הדגיש, כי בשל הרפורמה מעשי רצח מסוג זה נכללים ברשימת המקרים החמורים ביותר, אשר העונש הקבוע בצדם הוא העונש החמור שבדין – עונש מאסר עולם חובה, ולכך משמעות הן בפן המעשי הן בפן ההצהרתי. כמו כן, נדחו טענות המערער כלפי חומרת עונשו.
השופט אלרון כתב בסיכום פסק הדין:
״רנין רחאל ז"ל נרצחה מספר שבועות לפני יום הולדתה ה-19. הכתובת הייתה על הקיר, אולם מנגנוני ההגנה, לרבות המשפטיים והחברתיים, כשלו מלהגן על חייה. רנין נרצחה על ידי אחיה הבוגר ממנה מאחר שהדרך שבה בחרה לחיות את חייה לא הייתה לרוחו. היא התחננה כי יחוס על חייה, ללא הועיל; והוא בחר לרוצחה באכזריות אין קץ.
כה רבים אלו שהיה בכוחם לסייע לרנין, אך מעטים בלבד ניסו. היא נחטפה בנוכחותם ובעזרתם של אחרים והיא נרצחה על ידי אחיה לנגד עיניהם של שלושה מבני משפחתה. היא הופקרה לגורלה. בודדה הייתה בחודשים האחרונים לחייה ובודדה במותה.
פעמים רבות כאשר אנו דנים בערעורים על הרשעה בעבירת רצח, נציג משפחת הקורבן מבקש לספר, בקול רועד ועיניים דומעות, על האובדן הכבד, על מעלותיו של הקורבן והצער הרב שנגרם מהירצחו. בדיון בערעור זה לא היה מי שידבר בשבחה של המנוחה וישמיע את קולה. נדרש אפוא חשבון נפש עמוק, לא רק מצדו של המערער. יש לקוות כי פסק הדין שניתן בפרשת רציחתה, יהא כגל-עד לזכרה של בחורה צעירה אשר כל שביקשה היה את חירותה.
יש לשוב ולומר באופן ברור: הרצח שלפנינו משקף תפיסת עולם מעוותת שיש לעקור מן השורש, לפיה מה שנתפס כפגיעה בכבוד של אדם או משפחה מצדיק את נטילת חייו של אחר – לרוב של אישה או נערה, כבמקרה המחריד שלפנינו.
לסיום, אביא מדבריו של המשורר ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, בתרגום חופשי: ׳ילדיכם אינם שלכם, ילדיכם הם בני החיים. ... על אף שחיים עמכם, אינם בבעלותכם׳.
ובשפת המקור עוצמתן של המילים מהדהדת אף יותר:
׳ أولادكم
ليسوا
لكم
أولادكم
أبناء
الحياة
المشتاقة
إلى
نفسها , ... ومع
أنهم
يعيشون
معكم , فهم
ليسوا
ملكاً
لكم ׳״.