פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
6324/06
בפני:
כבוד השופט ד' חשין
המערער:
אלי חנאי
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 26.7.2006 בתיק ב"ש 92359/06, בגדרה נדחתה בקשה לעיכוב
ביצוע גזר-דין מיום 8.6.2006 בת.פ. 2846/04 של בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו
בשם המערער: עו"ד י' זילברברג
בשם המשיבה: עו"ד א' גורדון
פסק-דין
1. ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב
יפו (כבוד
השופטת
לבהר-שרון
),
בב"ש 92359/06 מיום 26.7.2006, בגדרה נדחתה בקשת המערער לעיכוב ביצוע עונש
המאסר שהושת עליו ביום 8.6.2006 בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד
השופטת
גרינברג
)
בת"פ 2846/04. בערעור זה מבקש המערער לעכב את הביצוע, כאמור, עד למתן
פסק-הדין בערעור על גזר-הדין שהגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
2. ביום 25.3.2004 הוגש לבית-משפט השלום
כתב-אישום נגד המערער ונאשם נוסף (להלן –
השותף
). על-פי
כתב-האישום, בשני מקרים שונים קשרו השניים קשר למכור לצד שלישי מקרקעין שאינם
בבעלותם, וזאת במרמה ותוך שימוש במסמכים מזויפים, כשהשותף מציג עצמו כבעלים של
המקרקעין, בידיעת המערער ובהסכמתו. על-פי האישום הראשון, ביקשו המערער והשותף
למכור לדרור כהן (להלן –
המתלונן
) קרקע בשטח של
שני דונם בבת-ים. לשם כך, הם קיבלו לידיהם מאת המתלונן סך של 675,000 ש"ח
וניסו לקבל במרמה סכום נוסף של 130,000$. על-פי האישום השני, ביקשו השניים למכור
קרקע בשטח של כחמישה דונם בבת-ים לאהרון ידגר, וניסו לקבל במרמה סך של 572,000$.
3. ביום 7.11.2005 נחתם בין המשיבה לבין המערער
והשותף הסדר טיעון, על-פיו יודו השניים בעובדות כתב-האישום ויורשעו בעבירות
המיוחסות להם. אשר לעונש, סוכם כי הם יפקידו בקופת בית-המשפט לטובת המתלונן סך של
675,000 ש"ח, יחד ולחוד, בתשלומים: ביום הצגת הסדר הטיעון יפקידו סך של
200,000 ש"ח ויתרת הסכום תופקד על-ידם ב- 18 תשלומים חודשיים שווים החל מיום
9.1.2006. לאחר תשלום מלוא הפיצוי, תעתור המשיבה להשית על המערער עונש של 5 חודשי
מאסר (ועל השותף 6 חודשי מאסר), שירוצו במידת האפשר בעבודות שירות, וכן עונש של
מאסר על-תנאי. עוד נקבע בהסדר כי אי-עמידה באחד התשלומים של הפיצוי, יגרור לאלתר
ביטול הסדר הטיעון לעניין העונש, והמשיבה תעתור להשית, על כל אחד מהם, עונש של
מאסר ממושך בפועל, מאסר על-תנאי וקנס, וכן פיצוי למתלונן.
ביום 9.11.2005 הורשעו המערער והשותף,
על-פי הודאתם בעובדות כתב-האישום (במסגרת הסדר הטיעון) בעבירה של קבלת דבר במרמה,
ובשתי עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, התחזות כאדם אחר, זיוף, שימוש במסמך מזויף
וניסיון לקבלת דבר במרמה. לאחר שהמערער והשותף לא עמדו בתנאי ההסדר, חרף הזדמנויות
שניתנו להם לשם כך, חזרה בה המשיבה מן ההסדר. ביום 3.4.2006 גזר בית-המשפט את דינו
של השותף והשית עליו, בין היתר, ארבע שנות מאסר בפועל. ביום 8.6.2006 גזר את דינו
של המערער והטיל עליו שנתיים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי. בית-המשפט לא הטיל
עליו עונש כספי. עד למועד זה, שילם המערער סך של כ- 500,000 ש"ח.
4. בבואו לגזור את עונשו של המערער התייחס
בית-משפט השלום להיקף המרמה. בית-המשפט ציין כי הסדר הטיעון לא שיקף את העונש
הראוי במקרה זה, כי הנאשמים לא עמדו בהסדר חרף ההזדמנויות הרבות שניתנו להם וכי המערער
ביקש לשלם את הסכומים רק לאחר שהודע לו שהסדר הטיעון לא עומד עוד. בהתייחס
לנסיבותיו האישיות של המערער, הטעים בית-המשפט כי הלה העמיד עצמו במצב כלכלי
מכביד, הן עליו והן על ילדיו, אך אין לו להלין אלא על עצמו. אשר לשותף, הביע
בית-המשפט דעתו כי חלקם של השניים בביצוע העבירות משתווה. עם זאת, לעניין עקרון
אחידות הענישה, קבע בית-המשפט כי יש ליתן משקל לקולא לעובדה שהמערער פיצה את
המתלונן בכשלושה-רבעים מן הנזק הכספי הישיר שגרם לו, וכן לעובדה כי בשונה מן
השותף, עברו הפלילי הלא מכביד אינו רלוונטי למעשים בהם הורשע. מיד לאחר מתן
גזר-הדין, דחה בית-משפט השלום את בקשת המערער לעיכוב ביצוע עונש המאסר וקבע כי
ריצויו יחל בו ביום. כל כך, לאור התנהלות המערער במהלך המשפט, כולל אי-עמידתו
בהסדר הטיעון ואי-הופעתו למספר ישיבות בבית-המשפט.
5. המערער הגיש לבית-המשפט המחוזי ערעור על חומרת
העונש וכן בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין. המשיבה הגישה אף היא ערעור על קולת העונש.
ביום 26.7.2006 דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע. בית-המשפט, לאחר שעמד
על את אופי העבירות, היקפן וחומרתן, הביע דעתו כי בנסיבות המקרה העונש שהושת על
הנאשם אינו חמור. אשר לטיב הערעור ולסיכוייו, בית-המשפט סבר כי סיכויי הערעור אינם
גבוהים. זאת, הן בשל העובדה כי הערעור מופנה כנגד חומרת העונש בלבד והן לנוכח
הודאת המערער בעבירות מרמה חמורות בהיקף רחב, בגינן ראוי להטיל מאסר לריצוי בפועל
אלא אם קיימות נסיבות חריגות המצדיקות המרתו בעבודות שירות. עוד ציין בית-המשפט,
כי התנהגותו של המערער במהלך ניהול ההליכים נגדו, אינה יכולה להועיל לו. אמנם,
זוהי הפעם הראשונה בה מרצה המערער עונש מאסר, ולמעט הרשעות בלתי-רלוונטיות, אין לו
עבר פלילי. אולם, בית-המשפט סבר כי לא די בכך כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של עונש
המאסר כשאין נסיבות נוספות המצדיקות זאת. בית-המשפט הורה למזכירות לקבוע את הערעור
לדיון ביום 4.10.2006 (במועד בו נקבע לדיון ערעורו של השותף), בציינו כי גם אם יתקבל
הערעור בחלקו – אין חשש כי דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין תסכל את תכלית
הערעור. על החלטה
זו הגיש המערער את הערעור שבפניי.
6.המערער טוען כי טעה בית-משפט קמא בקבעו כי סיכויי הערעור אינם גבוהים ובהעניקו מעמד בכורה לקביעתו זו. עוד טוען הוא, כי טעה בית-המשפט בכך שלא נתן משקל כלשהו לפערים העצומים בין העונש על-פי הסדר הטיעון לבין עונש המאסר שהושת על המערער בסופו של יום. המערער מדגיש כי נכון למועד גזר-הדין בעניינו, שילם בעצמו סך של כ- 505,000 ש"ח עבור פיצוי למתלונן, המהווה שלושה-רבעים מסכום המרמה (בעוד שעל-פי ההסדר, עד למועד זה אמור היה להפקיד סך של 358,334 ש"ח בלבד). המערער מסביר את הסיבה לעיכוב התשלום: לטענתו, את התשלום הראשון בסך 200,000 ש"ח אמור היה להפקיד מתוך כספים שהופקדו כערבות ועוקלו בהליך אזרחי לטובת המתלונן. משהתערער הבסיס הכלכלי עליו נסמך הסדר הטיעון, עשה המערער מאמץ עילאי להפקיד את הכספים בקופת בית-המשפט לטובת המתלונן. לטענתו, אין חשש כי יימלט מאימת הדין, והראייה לכך היא כי לאחר שהשותף נידון ל- 4 שנות מאסר בפועל, התייצב בבית-המשפט לשם הדיון בטיעונים לעונש וגזר-הדין. המערער מציין עוד כי אין לו עבר פלילי, למעט הרשעה מלפני עשרים שנה.
לעומתו, טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור אינם מזהירים וכי אין המערער יכול עוד להסתמך על הסדר הטיעון. המשיבה מדגישה את החשש מפני הימלטותו של המערער, שכן לא התייצב לישיבות בבית-המשפט, הן לפני שהוצג הסדר הטיעון והן לאחר-מכן, למרות צווי הבאה שהוצאו נגדו.
7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר, על בית-המשפט לבחון את מכלול הנתונים ולאזן בין האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר, לבין השיקולים הנוגעים למערער ולזכויותיו. על בית-המשפט להקפיד כי ההגנה על הראשון לא תפגע באחרון באופן שאינו מידתי (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, מפי השופטת ביניש (להלן – הלכת שוורץ ). במקרה שלפניי, נסב הערעור על חומרת העונש בלבד, כשמנגד עומד ערעורה של המשיבה על קולת העונש. הפער בין עונש המאסר שהוצע בהסדר הטיעון לבין עונש המאסר שנגזר על המערער בפועל הנו אכן משמעותי. המשיבה הטעימה כי מלכתחילה לא שיקף הסדר הטיעון את העונש הראוי וכי ראתה את העיקר בהשבת כספי המרמה למתלונן. עם זאת, יש ליתן את הדעת לכך שעד למועד גזר-הדין, השיב המערער – ולו גם באיחור - שלושה-רבעים מהסכום הכולל שהיה עליו לשלם על-פי ההסדר. על-פי הלכת שוורץ , המבקש לעכב ביצועו של עונש מאסר אינו נדרש עוד להראות סיכויים בולטים לזכות בערעור. במצב דברים זה, ומבלי לנקוט עמדה באשר לסיכויי הערעור, הרי שעל-פני הדברים אין בידי לקבוע כי הערעור הנו מחוסר סיכוי או כי אין כל ממש בטענות המערער. שקלתי את נסיבותיו האישיות של המערער ואת עברו הפלילי הבלתי-מכביד (הרשעה משנת 1983 בעבירות שאינן רלוונטיות לענייננו). כן שקלתי את חומרת העבירות בהן הורשע המערער ואת היקף מעשי המרמה. עוד נתתי דעתי להתנהלותו והתנהגותו של המערער במהלך תקופת המשפט, לאי-התייצבותו למספר לא מבוטל של ישיבות בבית-המשפט ולעובדה כי ניתנו לו מספר הזדמנויות להפקיד את מלוא הסכומים על-פי הסדר הטיעון והוא לא עמד בהן. בנסיבות אלו, חששה של המשיבה מפני הימלטות המערער מן הדין מובן. מנגד, יש לזכור, כי המערער היה משוחרר במהלך תקופת המשפט והתייצב בפני בית-המשפט במועד גזר-הדין, על אף שכבר ידע כי על השותף הושת עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת. לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים, וכדי שלא לסכל את מטרת הערעור, התגבשה אצלי המסקנה כי יש להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר, בכפוף לתנאים אלה: המערער יתייצב לדיון בערעורו בכל עת שיוזמן; המערער יפקיד סך של 20,000 ש"ח במזומן לחשבון קופת בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו; ערבות עצמית של המערער (חתימה) בסך 150,000 ש"ח; ערבות עצמית של צד שלישי (חתימה) בסך 50,000 ש"ח. יוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המערער, שיירשם במשטרת הגבולות. המערער יפקיד דרכונו, אם יש לו, במשטרה או במזכירות בית-המשפט.
לסיכום, הערעור מתקבל. לאחר שימולאו כל התנאים האמורים, ישוחרר המערער. אין מניעה כי החתימות והשחרור ייעשו בפני קצין משטרה או קצין שירות בתי-הסוהר.
ניתן היום, כ"ג
באב תשס"ו (17.8.2006).
ש ו פ ט