ע"פ 6324/99 קאסם אבו סבור נ. מדינת ישראל

1.זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ר' יפה-כ"ץ), בת"פ 8044/99. ערעורו של מערער 1 מופנה כנגד הרשעתו בעבירה של חבלה במזיד באישום הרביעי, וכן לעונש שנגזר לו (שלוש שנות מאסר ומאסר על תנאי של 12 חודשים). ערעורו של המערער 2 מופנה כנגד הקנס שהושת עליו בלבד (20,000 ש"ח).

2.באשר לערעורו של קאסם אבו סבור על הרשעתו, אכן נראה כי נפלה שגגה בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, הואיל ומערער זה לא היה מעורב בגרימת הנזק, וזה יוחס למערער האחר - קאיד אל הוואשלמה, וממילא לא היה מקום להרשעתו. כך סברה גם באת כוח המשיבה, שנתנה הסכמתה לבטל חלק זה בהרשעה (סעיף 413 לחוק העונשין) - וכך אנו עושים.

3.באשר לערעור על גובה הקנס, קאיד אל הוואשלמה טען באמצעות בא כוחו כי לא היה מקום להשית עליו קנס, ולפחות לא בשיעור כזה, הואיל ולא הוטל קנס על יתר המעורבים בפרשה. אלא שבמסגרת הסכם הטיעון כבר הלכה המשיבה לקראת מערער זה, בהסכימה שלא לעתור לחילוט הרכב ולהסתפק בקנס בלבד, בעוד שהסניגור לא הוגבל בטיעוניו, ועל כן לא ברורה לנו טרוניתו.

המערער ביצע את העבירות כדי להפיק רווח כספי קל, לפיכך ועל רקע ההסכמה מראש, נכון נהגה הערכאה הראשונה שהשיתה על מערער זה גם קנס. אך לנוכח העובדה שהמאסר הכולל שעל המערער לשאת בו הוא ממושך, סברנו כי ראוי למתן את שיעור הקנס, ואנו מעמידים אותו על סך של 10,000 ש"ח או מאסר תמורתו למשך שלושה חודשים. תשלום הקנס יעשה בדרך שהיתווה בית המשפט המחוזי.

4.באשר לערעורו של קאסם אבו סבור - בא כוח המערער סבור כי בית המשפט החמיר עמו בהשוואה לעונשים שהוטלו על הנאשמים האחרים, במיוחד שעברו הפלילי אינו מכביד והוא כולל הרשעה אחת משנת 1994 בעבירה של גניבת רכב.

אלא שטיעון זה אינו מביא בחשבון את העובדה שהמערער חטא בעבירות שהוגדרו כ"מכת מדינה", עקב נפיצותן, ולאור הנזק הכלכלי שהן גורמות לאזרחים תמימים מחד ולאוצר המדינה מאידך. על פי העובדות בהן הודה המערער, הוא נטל חלק בגניבתם של מספר כלי רכב, ובהתחשב בכל אלה נראה לנו שהעונש אינו מופרז. יוסף לכך, שההשוואה לעונשים שהוטלו על מעורבים בפרשה אינה מצדיקה את טענת בא כוח המערער, שהמערער הופלה ביחס לאחרים.

עניין אחרון שראינו צורך להדגיש הוא, שגם שרות המבחן סבור כי בשלב הזה ראוי שהמערער ימשיך לשאת בעונשו, מתוך מטרה שעד לסיומה של התקופה ישלים תהליך טיפולי בו החל.

לאור כל האמור, אנו דוחים את ערעורו של קאסם אבו סבור.