ע"פ 6327/17 יקיר יוסבאשוילי נ. מדינת ישראל

1.

מונחת בפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל לתקופה של 18 חודש שנגזר על המערער על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 31498-01-16, כבוד השופט א' ביתן ).

הלכת שוורץ ( ע"פ 111/99א שוורץ נ' מדינת ישראל , פ''ד נד(2) 241 ), שניתנה על ידי הרכב מורחב של בית משפט זה, קובעת כי בבואו להכריע האם לעכב ביצוע עונש מאסר, על בית המשפט להפעיל שיקול דעת תוך שהוא מביא בחשבון את האינטרס הציבורי באכיפה מידית של עונש המאסר, מצד אחד, ואת הצורך לשמור על זכות המערער להגיש ערעור ולמנוע מצב שהערעור או חלקו מתייתר, מן הצד האחר.

צודקת המדינה כי המקרה חמור. עסקינן בחייל בשירות סדיר שהורשע בגניבת נשק מצה"ל, וכן בעבירה של נשיאה והובלת נשק. הנשק כולל חומר נפץ. הסניגורית הדגישה כי בניגוד למקרים אחרים, הנשק שנגנב אינו קטלני. היא אף הפנתה לתסקיר שירות המבחן שהובא בפני ערכאה קמא וממנו עולה כי המערער השתלב בקבוצה טיפולית וכי המלצת השירות היא לגזור עליו מאסר בעבודות שירות ברף הנמוך, וכן להטיל צו מבחן למשך שנה, מאסר על תנאי והתחייבות כספית.

2.

לבקשה זו פנים לכאן ולכאן. אודה כי התלבטתי בהכרעה. בהינתן תקופת המאסר, על רקע המדיניות הנוהגת בכגון דא, ובשל היעדר כל אינדיקציה להפרת התנאים המגבילים, מסקנתי היא כי המקרה טומן בחובו סממנים גבוליים. בנסיבות אלה, החלטתי לקבל את הבקשה ולעכב את ביצוע עונש המאסר עד למתן פסק דין בערעור. יש לזכור –

כשם שדחיית בקשת עיכוב ביצוע עונש המאסר אין בה כדי ללמד על דחיית הערעור, כך אין בקבלת הבקשה כדי להצביע על קבלת הערעור. הבקשה לעיכוב לחוד, והערעור לחוד.

3.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת. עונש המאסר מעוכב עד למתן פסק דין בערעור. תנאי השחרור שנקבעו יעמדו בתוקפם. המזכירות תיתן עדיפות מסוימת לשמיעת הערעור.