ע"פ 6336/16 מדינת ישראל נ. עוזי חבושה

1.מונחת בפניי בקשה מטעם המדינה לעיכוב ביצוע עונש מאסר של חמישה חודשים בדמות עבודות שירות. בקשה זו הוגשה בד בבד עם הודעת ערעור על קולת העונש. מבלי להתייחס לסיכויי הערעור בפירוט, די לומר כי

במקרים מעין אלה גובר השיקול לפיו אין ליצור מצב, בהעדר עיכוב, שייתר את שמיעת הערעור. על דרך שמירת השוויון ניתן לומר, כי ככלל כשם שיש מקום לעכב עונש מאסר בפועל של חמישה חודשים במקרה בו מוגש ערעור מטעם הנאשם, כך יש לנהוג כאשר מוגש ערעור מטעם המדינה נגד קביעה לפיה עונש מאסר קצר ירוצה בעבודות שירות.

2.עולה מהאמור, כי דין הבקשה להידחות. אולם הסניגוריה התבססה על טיעון נוסף לפיו הערעור הוגש באיחור של יום מבלי שהמדינה קיבלה לכך צו הארכה. אודה, כי לו כך היו פני הדברים, יתכן מאד כי התוצאה אליה הגעתי בבקשה זו היתה שונה. אלא שטענת הסניגוריה בדבר האיחור במועד נשענת על הפרופוזיציה שבמניין 45 יום בהם ניתן להגיש ערעור לפי סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 יש לכלול את יום מועד גזר הדין. ברם מסעיף 10(א) לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981 עולה כי הספירה מתחילה ממחרת יום מתן גזר הדין. המצב המשפטי משתקף ממעמדו של חוק הפרשנות וגם מופיע בספרות המשפטית בנושא (ראו: גבריאל הלוי תורת הדיון הפלילי

88 (2011); יעקב קדמי סדר הדין בפלילים 1859 (2009))

3.משלא עומדת לסניגוריה הטענה כי הערעור הוגש באיחור, יש לחזור למושכלות ראשונים בבקשה לעיכוב ביצוע, כפי שהובאו לעיל. בנסיבות אלה, הנני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן החלטה בערעור שהוגש.