ע"פ 6343/00 מרדכי ברדוגו נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר :

בתא-הכפפות שבמכוניתו של המערער נמצא אקדח גנוב על-ידי שני שוטרים מוסווים, שנסעו ברכב משטרתי אזרחי. אותה עת היה המערער בחברת אחד, ליאור זוהר. המערער וזוהר הועמדו לדין בבית-המשפט המחוזי בחיפה בגין עבירות של קבלת נכסים שהושגו בפשע ועבירות בנשק שלא כדין.

זוהר בחקירתו, וכן בעדותו, הסביר כי הוא עצמו נשא על גופו את האקדח, כי המערער לא ידע על כך דבר, וכי משהבחין במכונית המוסווית, שאותה הכיר היטב וידע גם למסור את מספר הזיהוי שלה, הטמין את האקדח בתא-הכפפות שבמכוניתו של המערער, לאחר שהמערער כבר יצא ממנה.

בית-המשפט המחוזי דחה את עדותו של זוהר וכן, כמובן, את עדות המערער כי לא ידע דבר אודות הימצאות האקדח במכוניתו. בית-המשפט המחוזי הסתמך בעניין זה על עדויות שני השוטרים, וקבע כי עדותם הייתה שהמערער וזוהר עמדו כבר מחוץ למכוניתו של המערער כאשר יכולים היו לראשונה להבחין בשוטרים. המערער הורשע, איפוא, ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות-שירות ושנת מאסר על-תנאי.

בערעור שבפנינו הצביע סניגורו של המערער על כך שאחד השוטרים העיד בבית-המשפט המחוזי כי המערער וזוהר יכולים היו להבחין בשוטרים, בעת שהמערער עצמו עמד מחוץ למכונית, וכאשר זוהר עוד בתוכה כשהוא עומד לצאת ממנה.

המדינה הסכימה כי נפלה שגגה בהכרעת-הדין, והציעה לבטלה ולהחזיר לבית-המשפט המחוזי את התיק למען ישוב ויבחן את הראיות ויכריע בדין מחדש.

עמדה זו אינה נראית לנו. מהכרעת-הדין עולה, כי הטעם היחיד לדחיית עדויות המערער וזוהר היה סתירתן את עדויות השוטרים. כיום ברור, כי אחד השוטרים בעדותו מחזק את גרסתו של זוהר. בנסיבות אלה, החזקה שנקבעה בסעיף 144(ד) לחוק העונשין, תשל"ז1977- - בדבר היות מחזיק מקום שנמצא בו נשק, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר, מי שמחזיק בנשק - הפועלת לחובת המערער, שבמכוניתו נמצא הנשק, אינה יכולה עוד להכריע. שכן, ניתן הסבר להימצאות הנשק במכוניתו של המערער. בנסיבות אלה, אין מקום לשוב ולדון מחדש בעניינו.

אשר-על-כן, אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ומזכים את המערער מן העבירות שייוחסו לו.