ע"פ 6348/04 סאלם מרעי נ. מדינת ישראל

השופט מ' חשין

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי, על פי הודאתו, בעבירה של החזקת סכין שלא כדין, עבירה כהגדרתה בסעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובעבירה של פציעה שלא כדין, עבירה כהגדרתה בסעיף 334 בנסיבות האמורות בסעיף 335(א)(1) לחוק העונשין. משהורשע כך בדינו נגזר-עונשו של המערער למאסר בפועל בן 24 חודשים מיום מעצרו ולמאסר על-תנאי בן 12 חודשים.

הערעור הוא על חומרת העונש.

נסיבות העניין היו אלו, שיום אחד בחודש פברואר 2004, בשעות הערב, שהה המערער במסעדה אחת שבכפר יאסיף. המערער פנה אל המתלונן וסכין שלופה בידו, הצמיד את הסכין ללא טעם נראה לעין לחזהו של המתלונן וניקב את חולצתו של המתלונן עד כי נקרעה. המתלונן הדף את המערער, סטר על פניו ובעט בו כדי שיפסיק ממעשי,ו ואף ביקש ממנו שיפסיק להתנכל לו. אלא שהמערער המשיך בשלו, קרע את חולצת המתלונן בסכין והוסיף ונעץ את הסכין במותנו של המתלונן. לאחר מכן ברח המערער מהמקום והסכין בידו. כתוצאה מהפגיעה במותנו של המתלונן, נגרם קרע בדיאפרגמה וקרע קטן בטחול, וכתוצאה מכך נאלץ לעבור ניתוח דחוף שלאחריו נותר מאושפז בבית-חולים.

בטיעוניו לפנינו הצביע עורך-דין בולוס על מצבו המשפחתי של המערער, על חרטתו ועל הסכם סולחה שהושג בינו לבין המתלונן. על רקע כל אלה ביקש מאיתנו עורך-דין בולוס כי נקל בעונשו של המערער ולו במיקצת. שירות המבחן הודיענו כי המערער הביע נכונות להשתלב בבית-האסורים בקבוצת טיפול העוסקת בשליטה בכעסים, וכי חשוב הוא שהמערער אכן יעבור טיפול זה.

לא מצאנו הצדק לערעור. על תת-תרבות הסכין הרחבנו דברים בפיסקי דין עוד ועוד, אך נודה על אמת כי זו הפעם הראשונה שנתקלים אנו במיקרה מעין זה, שאדם נועץ סכין בגופו של הזולת בלא כל טעם נראה לעין. מכל מקום, ועם כל ההבנה לרקע האישי הלא-קל של המערער, לא מצאנו טעם להפחית בעונשו. אין לנו אלא לקוות שהטיפול שיעבור המערער בכלא - ואנו ממליצים כי אכן יעבור טיפול המתאים לעבירה שעבר - יהיה לו לעזר בעתיד לכשישתחרר מבית-האסורים.

הערעור נדחה.

היום, ט"ו באלול תשס"ד (1.9.2004).

ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04063480_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

אש