ע"פ 6359/18 מדינת ישראל נ. אלחמד מחאמיד

השופטת ע' ברון:

המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת נשק. על פי כתב האישום – בין המתלונן למשיב יש היכרות מוקדמת. בין השניים התגלע ויכוח, על רקע שמועות שהגיעו למשיב, שלפיהן המתלונן רוצה לפגוע בו. המתלונן הכחיש. בני דודיו של המשיב ביקשו ליישב את הסכסוך בין השניים ולערוך סולחה. בני הדודים החליטו, בידיעת המשיב, לאסוף את המתלונן ברכבם ולהביאו למפגש עם המשיב בבית הדוד. משהגיעו לבית הדוד, המתין להם המשיב כשהוא מחזיק ברובה צייד טעון שהצטייד בו מבעוד מועד בכוונה לירות במתלונן, וכך עשה. המשיב ירה כדור אחד לעבר המתלונן ופצע אותו בברך ימין. כתוצאה מכך, נאלץ המתלונן לעבור מספר ניתוחים ברגל ימין. הוא צפוי לעבור עוד כמה ניתוחים, וזקוק להליך שיקומי ארוך.

בית המשפט המחוזי קבע את מתחם הענישה ההולם בין 4 ל-7 שנות מאסר. את עונשו של המערער העמיד על 5 שנים בניכוי תקופת מעצרו וכן מע"ת ופיצוי כספי בסך 60,000 ש"ח.

המדינה מערערת על גזר הדין. לטענתה מתחם הענישה שקבע בית המשפט, לא כל שכן העונש שנפסק במסגרתו מקילים באופן קיצוני ואינם הולמים את מדיניות הענישה הנוהגת. במיוחד הדגישה באת כוח המדינה את החומרה היתרה הנודעת למעשים – זאת בהינתן עיתוי הירי וניצול המעמד שנועד לסולחה, כך להבנת כלל המשתתפים במעמד, למעט המשיב שהיתה לו "תוכנית" אחרת; כך בהינתן כלי הירי שהיה בחזקתו של המשיב ושבו עשה שימוש, רובה ציד; וכך בהינתן תוצאותיו הקשות של האירוע, כאשר מתסקיר נפגע העבירה עולה כי הוא חש שחייו נהרסו, אך בנס ניצלה רגלו מכריתה, הוא מוגבל ואין לדעת אם בעתיד יחלים מנכותו. בא-כוח המשיב מצידו טען כי העונש אינו סוטה ממדיניות הענישה הנוהגת ואינו מצדיק התערבות בית משפט. בתוך כך עמד בא-כוח המשיב על הדרך שלטענתו עשה המשיב שנסיבות חייו קשות ועתה עושה מאמץ להשתקם, נוטל חלק בקבוצות טיפוליות, וראוי לתמרץ אותו ולא להכביר בענישה.

לאחר ששמענו את טיעוני באי כוח הצדדים, סברנו כי הצדק עם בא-כוח המדינה שעונשו של המערער אינו משקף את חומרת העבירה, התעוזה, השימוש ברובה ציד, והפגיעה הקשה במתלונן. בהינתן האמור מצד אחד והעובדה שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין בבואה להחמיר את העונש, מצאנו להתערב בעונשו של המשיב במובן שזה שעונש המאסר בפועל שיושת עליו יעמוד על 6 שנים, בניכוי ימי מעצרו כפי שקבע בית המשפט המחוזי. שאר רכיבי העונש יוותרו על כנם.