פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 6371/02 חסון מובארק חמזה נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · ערעור על הכרעת דין בעבירות אלימותערעור על הכרעת הדין בלבד של בית המשפט המחוזי בנצרת

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערעור על הכרעת דינם של מערערים שהורשעו בחבלה בכוונה מחמירה, תגרה וחבלה במזיד. נקבע כי הכרעת הדין מבוססת כראוי על הראיות, לאור אמון שניתן בעדות המתלונן ותימוכין שנמצאו בעדויות שוטרים ועדים אחרים. הערעור נדחה.

העובדות

המערערים הורשעו בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תגרה וחבלה במזיד. נגזרו עליהם שנתיים מאסר על-תנאי ולקנס של 12,000 ש"ח. הערעור הוגש על הכרעת הדין בלבד.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי מבוססת כראוי על הראיות שהונחו לפניו?

הלכות

  1. 1

    בית המשפט רשאי לתת אמון בעדותו של המתלונן כאשר לעדותו נמצאו תימוכין בעדויות עדים אחרים, ובכלל זה קציני משטרה שהיו בזירה

    ״בית-משפט קמא נתן אמון בעדותו של המתלונן ולעדות זו נמצאו תימוכין לא מעטים בעדויות עדים אחרים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חבלה בכוונה מחמירה
  • תגרה
  • חבלה במזיד
  • הכרעת הדין
  • תימוכין
  • קציני משטרה
  • ערעור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט

העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 6371/02

בפני:

כבוד השופט מ' חשין

כבוד השופט א' ריבלין

כבוד השופטת מ' נאור

המערערים:

1. חסון

מובארק חמזה

2. פאדי רידא היאג'ני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על הכרעת הדין של בית-המשפט

המחוזי בנצרת בת"פ 1176/00 מיום 29.4.03 שניתן על ידי כב' ס' הנשיא ע' ר'

זועבי

תאריך הישיבה:

כ"ב בחשון תשס"ד

(17.11.03)

בשם המערערים:

עו"ד זכי כמאל

בשם המשיבה:

עו"ד דפנה ברלינר

פסק-דין

השופט מ' חשין:

המערערים הורשעו בבית-המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ע.ר. זועבי) בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תגרה וחבלה במזיד. משהורשעו כך בדינם נגזר עונשו של כל אחד מהם לשנתיים מאסר על-תנאי ולקנס בסך של 12,000 ש"ח. הערעור שלפנינו ערעור על הכרעת הדין בלבד.

קראנו את פסק-דינו של בית-משפט קמא, את טיעוניו המקיפים והממצים של בא-כוח המערערים, והוספנו ושמענו טיעונים על-פה מפי באי-כוח בעלי-הדין. אחרי כל אלה דעתנו היא כי הכרעת-הדין מבוססת כראוי על הראיות שהונחו לפני בית-משפט קמא. בית-משפט קמא נתן אמון בעדותו של המתלונן ולעדות זו נמצאו תימוכין לא מעטים בעדויות עדים אחרים, בראשם שני קציני משטרה שהיו בזירת העבירה. בית-משפט קמא שילב בין העדויות מעשה פסיפס, והמסקנה האחת והיחידה היא שהמערערים אכן עשו את המעשים המיוחסים להם. אין לנו אפוא אלא לדחות את הערעור.

הערעור נדחה.

היום, כ"ב בחשון תשס"ד (17.11.2003).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

02063710_G03.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1בית המשפט רשאי לתת אמון בעדותו של המתלונן כאשר לעדותו נמצאו תימוכין בעדויות עדים אחרים, ובכלל זה קציני משטרה שהיו בזירה