ע"פ 6375/10 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

המערער, קטין יליד שנת 1993, הנו אזרח מצרי המתגורר בסיני. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי במועד כלשהו שקדם לתאריך 5.7.09, פנה תושב מצרים, סאלם אלעזזמה, למערער ולנאשם האחר בפרשה – עבדאללה סלימאן, בהצעה להעביר שקים מישראל למצרים. בתאריך 5.7.09 הסתננו המערער ועבדאללה לישראל, ונפגשו עם אנשים שזהותם אינה ידועה. אלה מסרו להם שני שקים בהם נמצא בהמשך סם מסוכן מסוג הרואין, במשקל כולל של כ- 24 ק"ג . לאחר זאת החלו המערער ושותפו להתקדם לעבר הגבול עם מצרים, ובשלב כלשהו הטמינו את השקים על גבעה מתוך כוונה לחצות את הגבול ביום המחרת. בתאריך 6.7.09, בשעת הצהרים, נעצרו השניים על ידי כוחות צה"ל.

2.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של הסתננות וניסיון לייצוא סם מסוכן. בהמשך, נדון המערער ל-10 שנות מאסר ושתי תקופות של מאסר על-תנאי, ועל עונש זה הוא משיג בפנינו. נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לגילו הצעיר, ולניצולו על ידי סוחרי סמים למטרותיהם. כן נטען, כי מצוות המחוקק וההלכה הפסוקה היא שיש להעדיף בעניינם של קטינים שיקולי טיפול ושיקום על פני גמול והרתעה. עוד נטען, כי ביצוען של העבירות נבע ממצוקה כלכלית, וכליאתו של המערער בישראל תוך ניתוקו ממשפחתו, מהווה עבורו הכבדה נוספת.

3.

המערער נתן את ידו, מדעת ומרצון, לביצוען של עבירות חמורות – הסתננות לישראל והעברת סם. חומרה מיוחדת נודעת לכמות האדירה של הסם, ונדמה כי אין צורך להכביר מלים על הנזק הפוטנציאלי שהיה גלום בסם זה. לפיכך, ואם היה מדובר בנאשם בוגר, לא היינו מהססים לקבוע כי העונש הנו ראוי ואפשר שאף ניתן היה להחמיר בו. אולם בפנינו ניצב מערער צעיר ביותר, שככל הנראה התקשה לעמוד בפיתוי שהוצע לו ולחברו תמורת הבלדרות – 1000 דולר. אכן, המערער חטא בעשייתם של מעשים שגם לו היה נהיר הפסול שבהם, אולם נדמה כי העונש שהושת עליו נוטה לחומרה יתרה, שעלולה לסכל כליל את אפשרות שיקומו.

לפיכך, ובנסיבותיו החריגות של מערער זה, החלטנו לקבל את הערעור ולהעמיד את תקופת המאסר בה ישא על 7 שנים, ומניינה מיום 6.7.09. המאסר המותנה אותו גזר בית המשפט המחוזי, יעמוד בעינו.